זהו גזר דין לנאשם שהורשע בעבירות מעשים מגונים. כתב האישום המקורי כלל גם עבירת אונס, אך בהסדר טיעון תוקן לעבירת מעשה מגונה, בה הודה הנאשם. על פי כתב האישום המותקן, הוסכם כי המדינה תעתור לעונש של ארבע וחצי שנות מאסר ואילו הנאשם לעונש של שנתיים וחצי. התביעה הגישה במסגרת הטיעונים לעונש חוות דעת פסיכיאטרית. על פי חוות הדעת, אין לנאשם הפרעות תפיסה, וכושר השיפוט שלו תקין. התביעה הגישה גם את הרישום הפלילי של הנאשם, שהואשם בעברו בעבירות רכוש. כמו כן,הוגש גם תסקיר של המתלוננת. על פי התסקיר, עלה כי המעשה השפיע עליה עמוקות מבחינה נפשית, והיא סובלת מפחדים, חרדות וטראומה קשה.
יש לכם שאלה?
התביעה הוסיפה והגישה תסקיר שנערך לנאשם. בתסקיר זה נקבע כי על אף שהנאשם רצה לחזור לחיים נורמלים ולשפר את מעשיו, הוא לא יכול לקחת אחריות על מעשיו. התסקיר גם קבע כי קיימת מסוכנות, בשל האופי וההתנהגות האלימה של הנאשם. לאור האמור, התביעה ביקשה להחמיר עם הנאשם בענישה ממשית שתבהיר לו ביתר שאת את חומרת מעשיו. "חומרת מעשיו לא ברור לו מספיק, שכן הוא חי בעולם ערכים של עבריינים, כפי שעולה מהתסקיר. את הטיפול הנפשי יש להעביר לנאשם בין כותלי בית הכלא", נטען.
הנאשם טוען שיקולים לקולא
הנאשם, מצידו, הגיש אף הוא חוות דעת פסיכיאטרית. על פי חוות הדעת, הנאשם הבין את מעשיו ומבקש לקחת עליהם אחריות. חוות הדעת קבעה כי לנאשם אין אופי של עבריין מין חזרתי, והאלכוהול ששתה הוא היה גורם מרכזי למעשיו. חוות הדעת המליצה על טיפול ולא על מאסר כגורם שישקם את הנאשם. הנאשם הביא את עדות אחותו כי הוא אדם נורמטיבי, וכי עבר תקופה קשה בחייו קודם האירוע. האחות הדגישה את הבושה שהנאשם חש ואת החרטה שלו. על סמך האבחון להתנהגותו ועל סמך המצוקה בה היה שרוי הנאשם, הוא ביקש מבית המשפט הקלה בעונשו. הנאשם הביא גם מספר פסיקות בנושא, המלמדות כי עונש של שנתיים וחצי מאסר הוא מקובל במקרים כגון אלו.
הדיון המשפטי
השופט הדגיש כי בית המשפט רואה בחומרה עבירות מין, וכי הענישה במקרים אלו מבטאת גמול על מעשיו הרעים של הנאשם, והבעת סלידה חברתית ממעשים מסוג זה. החומרה במעשים אלה היא הפגיעה בגופו של הפרט, תוך השארת צלקות גופניות ונפשיות לאורך שנים רבות. השופט הביא מספר אמירות של בית המשפט העליון לפיהן יש לבודד עברייני מין מחיי חברה חופשיים למשך תקופה ארוכה. תפקיד הבידוד הוא הוקעה, מניעה והרתעה לאחרים.
הפסיקה קבעה כי בשיקולי הענישה יש להביא בחשבון, מלבד חומרת המעשים עצמם, גם את מצבה הנפשי של הנפגע או הנפגעת.
השופט קבע כי במקרה דנן יש לשקול לחומרה הן את המעשים של הנאשם כשלעצמם, והן את ההשפעה הקשה על המתלוננת, כפי שהראה התסקיר. כמו כן יש להתחשב בעברו של הנאשם, שהסתבך כבר בפלילים. שיקולים להקל עם הנאשם שלפנינו הם הודאתו, חרטתו, ורצונו לתקן את העוול שגרם. השופט קבע כי יש להתחשב גם במצב הנפשי הקשה שהנאשם היה שרוי בו עובר למעשה, ואת השיפור שחל מאז, עקב הטיפול שהוא עובר. השופט ציין כי לדעתו, העונש שביקשה התביעה חמור מדי. הדגש במקרה זה צריך להיות על המשך הטיפול והשיקום.
השופט גזר על הנאשם שלוש וחצי שנות מאסר בפועל ועוד שנתיים וחצי על תנאי. השופט גם השית על הנאשם פיצוי כספי למתלוננת על סך של 36,000 שקלים.
עודכן ב: 19/02/2012
