שאלת הסמכות של בית משפט מסוים מתעוררת כאשר הצד השני טוען להיעדר סמכות ומבקש להפנות את הדיון לערכאה אחרת, שם סיכוייו לקבל פסק דין כרצונו גבוהים יותר. בהקשר של דיני המשפחה, טענות בנוגע לחוסר סמכות נשמעות תדיר, כאשר אחד מבעלי הדין מגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה והצד השני, מגיש תביעה בגין עילות זהות לבית הדין הרבני.


יש לך שאלה?
פורום משמורת 
פורום הסכם גירושין
פורום בית דין רבני
פורום בית המשפט לענייני משפחה
פורום זכויות הגבר במשפחה


הדרך להכרעה בשאלה היא באמצעות כללים שונים שמגדירים למי מוקנית הסמכות לאור הנסיבות. כך למשל, אם תביעת גירושין הוגשה לבית הדין הרבני, אך נכרו אליה כדין נושאים נוספים הקשורים לדיני המשפחה, לטריבונל זה תהיה הסמכות לדון בהם. זוהי סמכות נכרכת. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.


רקע


במקרה זה, התעוררה מחלוקת באשר למי מבתי המשפט – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, סמכות לדון בתביעת המשמורת. ראשית הסיפור ביום 22.10.08, אז הנתבע הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין, בה נכרכו כל העניינים הנלווים לכך. באשר למשמורת, מאחר שנושא זה כרוך מטיבו בסיום קשר הנישואין, אין צורך לכרוך אותו במפורש לתביעה. אולם, ביום הגשת התביעה הנ"ל, הקטינה שעמדה במרכז תביעת המשמורת, טרם נולדה. למעשה, לידתה הייתה רק ביום 04.11.08. יום לאחר הגשת תביעת הגירושין, קרי ב-23.10, התובעת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות אישה ומדור. ביום 17.11.08, היא אף הגישה בקשה למשמורת זמנית. בתאריך ה-20.11, ניתן צו משמורת זמנית לתובעת.


ביום 29.12.08, הצדדים קיימו בבית הדין הרבני, בו הביעו את רצונם להתגרש וערכו הסכם בנושא שקיבל תוקף של פסק דין. באשר לשאלת המשמורת, נקבע במפורש שהמחלוקת על סמכות הדיון בנושא לא נפתרה. בית הדין הרבני קבע אף הוא ששאלה זו הייתה טעונת הכרעה, אך הוא נמנע מלדון בה וקבע הסדרי ראייה זמניים בין הצדדים.


יש לציין שלבית המשפט לענייני משפחה נודע על קיומה של תביעת גירושין בבית דין רבני רק ביום 09.12.08. זאת כאשר הנתבע ביקש לדחות את תביעת המזונות של התובעת על הסף, מחמת קיומה של תביעה מקבילה. בהליך זה, בית המשפט לענייני משפחה נאלץ להכריע בנושא המשמורת ולכן התעורר דיון באשר לשאלת סמכותו לדון בנושא.


לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעה


לטענת התובעת, במועד הגשת תביעת המשמורת, היא כלל לא ידעה על עצם הגשת תביעת גירושין על ידי הנתבע לבית הדין הרבני. השופטת התקשתה לקבל את טענה זו. שכן, התביעה בבית המשפט לענייני משפחה הוגשה יום למחרת הפנייה לבית הדין הרבני. בנוסף, תביעת המשמורת הוגשה באותו מועד בו אישר בית הדין הרבני את הגשת תביעת הגירושין תוך כדי הדגשת כריכת המשמורת ונושאים נוספים וקביעת מועד עתידי לדיון.


לאחר מכן, השופטת קבעה שהסמכות לדון בשאלת המשמורת הייתה נתונה לבית הדין הרבני. היא נימקה זאת בכך שהנתבע הוא שהגיש ראשון את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני, ואף כרך אליה נושאים שונים לרבות משמורת. בנוסף, בדיון שנערך בבית הדין הרבני בין הצדדים, נקבע מפורשות ששאלת הסמכות הייתה טעונת הכרעה, כאשר מההסכם היה ניתן להבין שמקום בירור המחלוקת הוא בית הדין הרבני.

 

האם מועד הולדת הקטינה השפעה?


זאת ועוד, השופטת דנה בשאלה שהועלתה על ידי התובעת - האם העובדה שהנתבע הגיש את תביעת המשמורת כחלק מתביעת הגירושין טרם לידת הקטינה הקנתה לבית הדין הרבני סמכות דיון. לחלופין, האם לבית המשפט לענייני המשפחה נמסרה הסמכות מאחר שתביעת המשמורת הוגשה אליו לאחר לידת הקטינה. במקרה זה, תביעת המשמורת הראשונה הוגשה 12 ימים לפני לידת הקטינה. השופטת קבעה שהייתה חשיבות מכרעת למועד הגשת התביעה ביחס לתאריך סיום ההיריון. מאחר והמועדים היו סמוכים זה לזה, נפסק שבנסיבות העניין, בית הדין הרבני קנה סמכות לדון במשמורת הקטינה והתביעה נדחתה.