הורים רבים מבקשים להוריש לילדיהם את נכסיהם לאחר מותם. ישנם מקרים בהם הנכס עובר לידי הילדים עוד לפני מות ההורה, במסגרת עסקת מתנה. כלומר, העברת הנכס ללא תמורה מצד המקבל. כאשר מדובר בנכסים שווי ערך או בעלי משמעות עבור בני המשפחה, העברתם והורשתם לאחד מהילדים עלולה להוביל לחילוקי דעות וסכסוכים. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום ירושות וצוואות
פורום בית המשפט לענייני משפחה
פורום חלוקת רכוש
בהליך שנדון להלן, בית המשפט התבקש להעניק סעד הצהרתי ולהכיר בבטלות עסקת המתנה שנערכה בין הנתבע לאמו המנוחה, שהייתה גם אמם של התובעים. כלומר, הנתבע והתובעים היו אחים. האם נפטרה בשנת 2001 ולפי כן, בשנת 1997, היא העבירה את כל זכויותיה בדירת מגוריה לנתבע, במתנה. שנתיים לאחר מכן, הנתבע הגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה, כנגד התובעים, שהיו בעלים של יתר הזכויות בנכס לאחר שירשו אותן מאביהם המנוח. מחמת היעדר הגנה, בית המשפט נתן פסק דין לפירוק השיתוף בדירה.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעים, האם כלל לא הייתה כשירה להעביר לנתבע את כל זכויותיה בדירה במתנה. עוד נטען שמתן המתנה לא היה ידוע להם עד למועד קבלת כתב התביעה בגין פירוק השיתוף. לאחר קבלת כתב התביעה, הנתבע אף הבטיח לתובעים שבתום ההליך המשפטי של פירוק השיתוף, הוא יחלק את הזכויות בנכס בצורה שוויונית בין כלל האחים. כלומר, כך שעסקת המתנה תהא חסרת משמעות.
מנגד, הנתבע טען שהתובעים היו מודעים להעברת הזכויות בנכס במתנה מהמנוחה אליו, זמן רב לפני שקיבלו את כתב תביעת פירוק השיתוף. כמו כן, הנתבע הדגיש שהמנוחה העבירה לו את זכויותיה בדירה בהיותה צלולה וכשהיא הייתה מודעת למעשיה. לפיכך, חוזה המתנה היה בר תוקף והיה על בני המשפחה לכבדו. לבסוף, הנתבע טען שמעולם לא הבטיח לאחיו להעביר לידיהם זכויות בדירה.
ההכרעה
במקרה זה, לא הובאה חוות דעת רפואית אודות מצבה של המנוחה בשנים שלפני מותה ובעת החתימה על עסקת המתנה. גם בתיקה הרפואי לא הייתה עדות לבעיה רפואית שהייתה עלולה לפגום בכשירות דעתה. על כן, השופט קבע שלמנוחה הייתה גמירות דעת בעת החתימה על הסכם המתנה ולא היה מקום לפסול את החוזה מפאת סיבה זו.
לאחר מכן, נקבע שהתובעים ידעו על עסקת המתנה עוד לפני קבלת כתב התביעה לפירוק שיתוף. יתרה מזאת, גם לאחר קבלת כתב התביעה, בו נאמר במפורש שהמנוחה העבירה לבנה במתנה את הנכס, התובעים נמנעו מהעלאת טענות בדבר מרמה ואי כשרות. לבסוף, השופט דחה את טענת התובעים בדבר הבטחת הנתבע לחלק את הזכויות הנכס בצורה שווה, מאחר והיא לא הוכחה והתביעה נדחתה.
