ישנם מקרים בהם לאחר מות ההורים וחשיפת צוואותיהם, מתגלה סכסוך בין האחים, על רקע הורשת הרכוש. לעיתים, סכסוכים אלו גורמים לקרע משפחתי שאינו ניתן לאיחוי ויש צורך בהליך משפטי על מנת לפתור אותו. דוגמא לכך בפסק הדין שלהלן.
יש לך שאלה?
פורום התנגדות לצוואה
פורום ירושות וצוואות
פורום חלוקת רכוש
במקרה זה, הוגשו לבית המשפט שתי צוואות לקיום, וההתנגדויות להן. הצוואה הראשונה שהוגשה לקיום הייתה של אבי המשפחה המנוח, שנפטר בשנת 1992 וצוואתו הייתה משנת 1985. הבת הצעירה במשפחה היא שהתנגדה לקיום הצוואה. מנגד, שני הבנים במשפחה התנגדו לקיום צוואת האם, שנכתבה בשנת 1996 , 4 שנים לפני מותה.
צוואת המנוח
בצוואת אבי המשפחה, הוא ציווה את זכויותיו בשני נכסי המשפחה לשני בניו, בחלקים שווים. את המיטלטלין וזכויות הפנסיה הוא הוריש לאשתו המנוחה ולאחר מותה, לבניו. את זכות המגורים בבית השני שהיה בבעלות המנוח, הוא הוריש לאשתו למשך כל ימי חייה והורה לבניו שלא לנשלה או לפנותה מהבית. בנוסף, הוא הורה שלא לפנות את צעירת הילדים מבית המגורים הנ"ל והתיר לה להתגורר בו כל זמן שתרצה עד לנישואיה.
כאמור, הבת הצעירה היא שהתנגדה לקיום הצוואה. לטענתה, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד האחים, שלחצו על האב להוריש להם את כל רכושו מאחר והם היו הבנים היחידים בין שבעת הילדים. מנגד, הבנים ביקשו לקיים את הצוואה וטענו שהאב הוריש להם את כל רכושו מאחר וכך היה נהוג במסורת של עדתם – הורשה לבנים ולא לבנות. עוד נטען שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת על האב ושהצוואה קוימה כלשונה.
קיומה של השפעה בלתי הוגנת
על מנת לקבל טענותיה של הבת המתנגדת, השופטת בחנה האם התקיימו התנאים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, כפי שנקבעו בפסיקה. ראשית, נדרש לבחון האם המצווה היה נתון להשפעה. במקרה זה, לא הוכח שהאב היה נתון להשפעה אלא להפך. מהראיות עלה שהמנוח היה איש חזק, שהנהיג את משפחתו לפי ערכי המסורת של עדתו וכפי שנהגו אבותיו באשר לרכוש. כלומר, הורשה לבנים ולא לבנות.
שנית, נבחנה השאלה האם היה נהנה שהייתה לו אפשרות להשפעה בלתי הוגנת. השופטת קבעה שהתשובה לכך הייתה שלילית. לאחר מכן, היא בחנה את הצוואה והאם תוצאתה הייתה עקב השפעה בלתי הוגנת. בהקשר זה, השופטת דחתה את טיעוני המתנגדת לפיהם האב ביקש לשנות צוואתו ולא הספיק עקב מותו הפתאומי. בנוסף, הצוואה נחתמה בפני שני עדים והייתה כשירה. לאור האמור לעיל, ההתנגדות לקיום צוואת המנוח נדחתה.
צוואת המנוחה
המנוחה הורישה את המקרקעין בבעלותה לבתה הקטנה, שגרה עמה וטיפלה בה. את יתרה הרכוש, היא ציוותה לכל בנותיה בחלקים שווים. בניה של האם הם שהתנגדו לצוואה. לטענתם, אמם הביעה את רצונה והסכמתה לכך שהם ירשו אותה, אך הדבר לא בא לביטוי בצוואה. עוד נטען שבמועד החתימה על הצוואה, האם לא הייתה במצב קוגניטיבי שאפשר לה להבין על מה היא חותמת. מנגד, בנות המשפחה ביקשו לקיים את הצוואה וטענו שהאם הייתה כשירה לחתום על הצוואה.
לאחר סקירת הראיות בנושא זה, השופטת דחתה את ההתנגדות לקיום הצוואה. היא פסקה שבמועד עריכת הצוואה, טרם נפגע מצבה הקוגניטיבי של האם והיא הבינה את משמעות המסמך עליו חתמה. בנוסף, נקבע שלא הוכח שרצונה החופשי של המנוחה לצוות את רכושה נפגע ואף לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד הבת על האם. בסופו של דבר, בקשות ההתנגדות נדחו והצוואות קיומו כלשונן.
