אחד מעקרונות היסוד בקיום צוואות, הוא כיבוד רצון הנפטר. לעיתים, כאשר מתגלות שתי צוואות או יותר, מתעורר ויכוח בין היורשים וגורמים אחרים בנוגע לצוואה שתקוים. על מנת להכריע בסכסוך, יש לפנות לבית המשפט אשר דן במחלוקות בהתאם לדיני הירושה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית משפט התנגדות לביצוע צוואה. על פי בקשת ההתנגדות, ארבעה יורשים שונים התמודדו על קיומה של הצוואה. למעשה, הם התמודדו על קיומה של אחת משתי צוואות שנכתבו על ידי המנוחה: מוקדמת ומאוחרת. נגדם עמד הנתבע, אשר מונה על ידי המנוחה לשמש כמנהל העיזבון במסגרת הצוואה המוקדמת. יש לציין כי הנתבע לא היה אחד מהיורשים. בצוואה המאוחרת מונה אדם אחר לשמש כמנהל עיזבון זמני וייתר את תפקידו של הנתבע. בשל כך, האחרון הגיש התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת.
טרם שמיעת הראיות בתיק, יורשי המנוחה הודיעו לבית המשפט כי הגיעו לכלל הסכמה לקיים את הצוואה המאוחרת ולהתחלק בנכסי העיזבון על פי קביעתם. הנתבע התנגד להסכם זה ועמד על כך שמיעת הראיות וקבלת החלטה בבית המשפט אודות קיום מי מהצוואות. מנהל העיזבון שמונה מכוח הצוואה המאוחרת הסכים להעניק להחלטת היורשים תוקף משפטי של פסק דין. הסכמה זו התקבלה גם מידי בא כוחו של האפוטרופוס הכללי.
טרם קבלת ההחלטה, ציינה השופטת כי העיזבון המדובר היה ריק מנכסים, ועל סף פשיטת רגל כאשר הנתבע היה נושהו. הנתבע טען כי הוא היה רשאי להביע התנגדות מכוח סעיף 67 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965. שכן, הוא היה "מעוניין בדבר".
אולם, השופטת דחתה טענה זו וקבעה כי לנתבע לא קמה זכות להתנגד לקיום הצוואה המאוחרת, גם בהיותו נושה העיזבון. שכן, על פי פרשנות סעיף החוק, מעמדו של הנתבע כבעל עניין הסתיים. זאת משום שלא הייתה לו כל הרגשה סובייקטיבית בעניין. קרי, הוא לא היה בין היורשים ולא צמח לו רווח מקיומה של כל אחת מהצוואות. בנוסף, לא הייתה לו כל הנאה מהותית מהעיזבון. זאת לאור העובדה שהוא היה על סף פשיטת רגל, ומינויו למנהל העיזבון לא עלה לכדי הנאה ממשית, על פי השופטת. זאת ועוד, על מנת להוכיח "עניין בדבר" נדרש קיומו של אינטרס ממוני אובייקטיבי. הנתבע, כנושה העיזבון, היה בעל אינטרס סובייקטיבי.
לאחר מכן, השופטת פסקה כי בית המשפט ממילא לא היה מחויב במינוי הנתבע כמנהל העיזבון. שכן, גם על פי הוראות הצוואה המוקדמת הוא לא היה מתמנה לתפקיד זה. בנוסף, השופטת הדגישה שמינוי מנהל עיזבון לא חייב להיעשות על פי הוראות הצוואה ולבית המשפט סמכות להפעיל שיקול דעת בשאלה זו, מכוח סעיף 81 לחוק הירושה. במקרה זה, לאור העובדה שהנתבע היה נושה העיזבון והיה קיים חשש מפני ניגוד העניינים בינו לבין יורשי המנוחה, הרי שבית המשפט לא היה ממנה אותו למנהל. כך או כך, נקבע כי משהגיעו היורשים להחלטה בדבר קיום הצוואה המאוחרת, בה לא ניתן כל מעמד לנתבע, ומאחר שהוא לא היה יורש, התנגדותו הייתה חסרת משמעות. על כן, הוחלט לאשר את הסכם הפשרה של היורשים ולתת תוקף לצוואה המאוחרת.
