לבית הספר חובת זהירות כלפי התלמידים הלומדים בו. משמעות הדבר שעל בית הספר לצפות ולהיות מודע לסיכונים האפשריים הצפויים לתלמידים, ולמנוע אותם ככל האפשר, באמצעים סבירים. הפרת החובה עלולה להקים לבית הספר אחריות כלפי תלמיד שניזוק בשטחו, במידה ואכן קיים קשר סיבתי בין האירוע לנזק. דוגמא להטלת אחריות על בית הספר ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום תאונות תלמידים
פורום אחוזי נכות
פורום אובדן כושר עבודה
פורום נזיקין

 

במקרה דנן, בית המשפט דן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה בבית הספר בו למד. על פי עובדות המקרה, התובע היה תלמיד בית הספר הנתבע, כאשר ביום ה-15.11.99 הוא נפגע בעת שהלך בשביל בחצר. לשיטתו, בעת שהלך בשביל הוא נדחף וכתוצאה מהדחיפה, נפל מגובה של 1.5 מטרים ממפלס ההליכה למפלס נמוך יותר, נחת על ספסל שבור, התגלגל לרצפה ונפגע בידו.


התביעה הוגשה על ידי התלמיד והוריו, שטענו שנגרם להם הפסד השתכרות בעת שסעדו את הראשון. הנתבעת הייתה העירייה שהחזיקה את המקרקעין ומבנה בית הספר בו התובע למד אותה עת. בנוסף, התביעה נוגשה נגד חברת הביטוח של העירייה אותה עת. הצדדים היו חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.


אחריות הנתבעת


לאחר שמיעת טענות הצדדים בנושא, השופט פסק שהנתבעת הייתה אחראית לקרות התאונה. שכן, היא החזיקה בבית הספר ובחצריו והייתה אחראית לתחזוקתם. לפיכך, הוטלה עליה חובת זהירות כלפי הבאים בשערי המוסד החינוכי. חובה זו הופרה על ידי הנתבעת, מאחר והיא לא התקינה מעקה בטיחות לצד השביל בו התובע פסע, כפי שהיה עליה לעשות מכוח חוזר של מנכ"ל משרד החינוך.


קביעה זו נותרה בעיניה חרף העובדה שהתובע נפל לאחר שהתקוטט עם תלמיד אחר. כלומר, נקבע שהדחיפה לא הייתה הגורם המכריע לנזק והיעדר מעקה הבטיחות תרם גם הוא לפגיעתו של התובע, בשיעור מהותי. השופט הדגיש שלו הנתבעת הייתה מתקינה את המעקה, ניתן היה להניח שהנזק היה נמנע.


לא זו אף זו, נקבע שלאור אופי בית הספר כמקום משחק עבור ילדים, לרבות מעשי שובבות, יש לנקוט במשנה זהירות בכל הנוגע לבטיחות החצר. לדוגמא, התקנת מעקות בטיחות רבים ככל האפשר. כמו כן, נפסק שלא היה ניתן לראות את מעשה הדחיפה הנטען כבלתי צפוי מראש, לנוכח אופי מעשי השובבות של ילדים בגיל זה. לאור האמור לעיל, השופט קבע שהנתבעת הייתה אחראית לנזקו של התובע.


הנזק


טרם פסיקת הפיצויים, נקבע שלתובע לא נותרה נכות לאחר התאונה. בהיעדר נכות כלשהי, התובע היה מנוע מלטעון להפסד השתכרות בעתיד ולצורך בעזרת צד ג בעבר ובעתיד, ולכן הפיצוי בגין ראשי נזק אלו נדחה. גם הפיצוי בגין ראש הנזק של הוצאות עבר נדחה, לאחר שהתובע לא הוכיח טענותיו בעניין. אולם, התובע נמצא זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, מאחר והוא נדרש לעבור שני ניתוחים לאחר התאונה והיה מאושפז זמן מה. ידו אף גובסה למשך פרק זמן ניכר לאחר התאונה. לאור האמור לעיל, לתובע נפסק פיצוי בסך 15,000 ₪.