בשנת 1998, נחקק חוק עזרה משפטית בין מדינות. מדובר בחוק אשר מטרתו הייתה להסדיר מתן וקבלת עזרה משפטית בין ישראל למדינות שונות והוא חל בתחום האזרחי והפלילי. כאשר מתקבלת בקשת עזרה מסוג זה, יש להוכיח בפני בית המשפט קיומו של טעם כבד משקל המצדיק את קבלתה. אולם, לאחר שהבקשה התקבלה, יש שיתוף פעולה בין המדינות. דוגמא לדיון באופן ביצוע הוראות בית משפט זר מכוח חוק זה, ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, התעוררה שאלה בעניין זכויות הצדדים לחקור אדם שהוצא לו צו לגביית ראיות במסגרת הליך שנפתח מכוח סעיף 16(ב) לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח – 1998. ראשיתם של הדברים בבית המשפט העליון בניו יורק. שם, התנהלה תביעת גירושין בין בני זוג ישראלים. בין הצדדים הייתה מחלוקת באופן חלוקת נכסיהם המשותפים. הם היו חלוקים בשאלה האם חשבון הבנק בארץ על שמו של הבעל הנתבע היה שייך לו, או לאדם אחר אשר ניתן לו ייפוי כוח והרשאה לכספים.
אדם זה היה שותפו של הנתבע בביצוע עסקאות מסחריות ועסקאות נדל"ן שנעשו בארצות הברית. הנתבע טען כי הוא מעולם לא ביצע עסקאות משותפות עם אותו אדם באירופה או ארצות הברית. בשל מחלוקת זו, בית המשפט בניו יורק ביקש לזמן את השותף לצורך מסירת עדות. כמו כן, הוא התבקש להציג שורה של מסמכים בפני בית המשפט. זאת ועוד, בית המשפט ביקש למנות עורך דין ישראלי לגביית העדות, בהתאם לסעיף 16 (ב) לחוק.
בעקבות בקשות אלו, בית המשפט הישראלי הורה על מינוי עורך דין לשותף והוצא לאחרון צו זימון למסירת עדות. בנוסף, הוצא צו כלפי עו"ד נוסף להמצאת פרטים ומסמכים שונים שהיו קשורים לשותף, לרבות פרטים על רכישת מניות בחברה אחרת. במהלך חודש יולי 2007, הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם הבעל הנתבע בניו יורק להתיר לבאת כוחו לחקור את השותף חקירה נגדית. לטענת באת הכוח, לבית המשפט הישראלי הייתה סמכות טבועה לאפשר את החקירה הנגדית שנבעה גם מתקנות לביצוע אמנת האג (גביית ראיות), תשל"ז – 1977 וסעיף 8 לחוק עזרה משפטית בין מדינות.
עורך דינו של העד טען כי לא קמה לבאת הכוח זכות זו. לטענתו, הנתבע והעד השותף היו חברים קרובים וניהלו קשרים עסקיים במשך שנים ומטרתה של באת הכוח הייתה לחבל בגביית הראיות. לטענת עורך הדין, תפקיד עריכת החקירה הנגדית לעד הוטל עליו. עם זאת, הוא הדגיש כי אפשר לבאת הכוח לערוך חקירה חוזרת לאחר סיום חקירתו. בנוסף, נטען כי הבקשה לביצוע חקירה נגדית הוגשה במועד מאוחר על מנת לעכב העברת מסמכים שונים במכוון.
דיון והחלטה
כבוד השופט דניאל פיש הבהיר כי במקרה זה, בית המשפט הישראלי שימש כזרועו הארוכה של בית המשפט האמריקאי. על כן, גם עורך הדין שמונה מטעמו שימש כזרוע הארוכה של בית המשפט, על מנת לקדם ולסייע בבירור ההליך המשפטי שהתנהל בניו יורק. מטרה זו נגזרה גם מתכלית חוק העזרה המשפטית בין מדינות.
במקרה זה, השופט הבהיר כי בית המשפט האמריקאי פירט בבקשתו לגביית הראיות הנחיות מפורטות לדרך ניהול ההליך, ולא נכללה הוראה באשר לאפשרות העלאת שאלות על ידי באת כוח הנתבע. בנוסף, הרי שהוראות החוק עצמו לא העניקו זכות לבאי כוחם של הצדדים להציג שאלות לעד במסגרת גביית עדות בהליך אזרחי.
כלומר, נקבע כי על פי מבנה החוק, לא היה מקום להחיל את סדרי הדין הרגילים שהונהגו בבתי המשפט הישראלים. משכך, ניתן היה למנוע את החקירה הנגדית של העד על ידי הנתבע. השופט הוסיף שהנתבע לא הוכיח בפני בית המשפט כי מניעת החקירה הייתה עלולה להביא להפרת זכויותיו או לפגיעה בהליך הוגן. על כן, בקשת באת כוחו של הנתבע לאפשר לה לערוך חקירה נגדית לעד נדחתה והשופט אפשר לה לערוך חקירה חוזרת בלבד.
