מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בתביעה לתגמולי ביטוח בבית המשפט השלום בירושלים, בת.א. 2454/05, הורי המנוח עלואן עוביד ז"ל, אשר טבע בכנרת, במהלך טיול בית הספר בירושלים בו למד (להלן: "עלואן ז"ל"), עימאד ופאטמה (להלן: "הורי המנוח"), שיוצגו על ידי משרד עו"ד חגי פלמון, תבעו את ביטוח ישיר, המבטחת בביטוח תאונות אישיות לתלמידים (להלן: "ביטוח ישיר").

טענת ההגנה של ביטוח ישיר, הייתה כי התביעה התיישנה, שכן מקרה הביטוח ארע לפני מעל שלוש שנים, אשר זו תקופת ההתיישנות על פי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 לתביעות ביטוח.

הורי המנוח טענו כי כלל לא היה מודעים לקיומה של פוליסת הביטוח לתלמידי בית הספר, ובכלל זאת על הכיסוי הביטוחי לעלואן ז"ל.

לטענתם, רק בחלוף שלוש וחצי שנים מיום התאונה, נודע להם, מעורך הדין שייצג את אביו של עלואן ז"ל בתביעה פלילית, על קיומה של פוליסת ביטוח תאונות לתלמידי בית הספר (להלן: "הפוליסה"). אשר על כן, לטענתם, יחל מרוץ ההתיישנות רק ממועד זה.

את עדותה של עובדת העירייה, אשר העידה כי עיריית ירושלים הייתה שולחת במועדים הרלבנטיים את איגרות הביטוח יחד עם תקציר הפוליסה למשפחות התלמידים, וכן כי למשפחה היה חוב קיים בעירייה בגין ילדים נוספים, פירש בית המשפט בצורה כזו שתמכה בעדותם של הורי המנוח, שמכתבי העירייה לא הגיעו למענם.

כמו כן, על פי חומר הראיות בתיק, עלה כי עלואן ז"ל לא היה רשום במאגר הנתונים בעירייה כתלמיד בית הספר, ונוסף על כך, ועל פי עדות מנהל בית הספר, שלא ידע בעצמו על כך שהכיסוי הביטוחי חל גם על תאונות מחוץ לכותלי בית הספר וכי לא היו מיידעים את התלמידים על קיומן של פוליסות ביטוח תאונות, חוזקה טענת הורי המנוח שלא יכלו לדעת על קיומה של הפוליסה טרם הגשת התביעה.

טענת הורי המנוח הייתה באמצעות הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, המניח 4 יסודות, שבהצטברם, נדחה מועד תחילת ספירת ההתיישנות, עקב עובדות שלא היו ידועות לתובעים – התיישנות שלא מדעת.

הנטל להוכחת קיומם של ארבע היסודות, על מנת שידחה תחילת מועד ספירת שלוש השנים להתיישנות התביעה, מוטל על הורי המנוח כתובעים, כאשר כמובן וביטוח ישיר כפרה בעמידת הורי המנוח בתנאים אלה.

לגבי היסוד הראשון, כי נעלמו מהתובעים העובדות המהותיות לתביעה, פסק בית המשפט כי אכן ידעו על קיומה של הפוליסה רק בחלוף הזמן להתיישנות התביעה.

כמו כן, לגבי היסוד השני, כי העובדות אשר נעלמו מהורי המנוח היו אכן מהותיות בקשר לתביעת הביטוח, נפסק שהידיעה על קיומה של פוליסת ביטוח הינה עובדה מהותית וחיונית לביסוס עילת התביעה והגשת התובענה.

בית המשפט לא קיבל את טענת ביטוח ישיר כי מכיוון והנפקת הפוליסה נדרשת על פי חוק לימוד חובה, תש"ט-1949, קיימת להורי המנוח חזקת ידיעה על קיומה, ופסק כי חזקת הידיעה קיימת אמנם לגבי החוק הפלילי, אך לא לגבי הוראות החקיקה האזרחית.

השופטת עירית כהן אף תמכה את דעתה בפסה"ד ע"א 4208/97 (חי') מלברגר אורן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, אשר קבע כי תקופת ההתיישנות תחל מהיום בו נודע למבוטח על קיומה של פוליסת הביטוח.

טענה נוספת של ביטוח ישיר, שהצטרפה לחיזוק טענת ההתיישנות, הייתה כי מכיוון ודובר במקרה טראומתי של איבוד בן משפחה, היה על הורי המנוח להיוועץ לגבי זכויותיהם בנושא. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, בציינו כי אין לדרוש ממי שאינו מודע לכיסוי ביטוחי לפנות לקבלת חוות דעת לגבי מימוש זכויותיו לפי הפוליסה.

לגבי היסודות השלישי והרביעי, כי אי הידיעה על קיום הפוליסה, הינה מסיבה שאינה תלויה בהורי המנוח ואף בזהירות סבירה לא יכלו לדעת על כך, פסק בית המשפט, ללא הרחבה יתירה, כי אי ידיעתם אכן אמיתית וכי לא נהגו בצורה לא סבירה.

בית המשפט קיבל את התביעה, וחייב את ביטוח ישיר בתשלום פיצוי בסך 130,950 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, ומכיוון שביטוח ישיר הסכימה לנטוש את הטענה לפיה עלואן ז"ל לא היה רשום כתלמיד, על כן איננו מבוטח, לא נפסקו תוספות ריבית ופיצויים עונשיים.