מאת: עו"ד ג'ון גבע.

לבית המשפט השלום בתל אביב, הוגשה תביעתה של הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), אשר יוצגה על ידי עו"ד אהוד דויטש, כנגד מבוטחתה בפוליסת ביטוח חיים, אשקר שאדיה (להלן: "שאדיה") שיוצגה על ידי עו"ד שי נתן.

התביעה, בת"א 38825/07, נסובה על שאלת ההתיישנות על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), הקובע כי "תקופת ההתיישנות שלתביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

שאדיה, אשר נפגעה בתאונה מיום 02.05.2003 (להלן :"התאונה"), הגישה תביעת תגמולי ביטוח ביום 12.06.2007,כ ארבע שנים לאחר מכן, בגין נזקים אורטופדיים ונפשיים שנגרמו, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

להגנתה טענה שאדיה, כי לא יכלה הייתה בפועל להגיש בקשה לגמולי הביטוח עובר למועד זה, וטרם חלוף שלוש שנים מיום התאונה, כיוון שהנזקים עליהם טענה הינם נזקים אשר מתגבשים עם חלוף הזמן, ואכן רק בינואר 2007 קבע המוסד לביטוח לאומי, סופית, כי אכן שאדיה סובלת מהנזקים כפי שטענה, ורק אז ידעה למעשה על עילת התביעה.

סגן נשיא בית המשפט, השופט אליהו קידר, דן בשאלת הגדרת מקרה הביטוח, במשמעות של מועד ההתחלה למניין שנות ההתיישנות. האפשרויות שביניהן התלבט בית המשפט היו: מועד קרות האירוע, או מועד התאונה, או מועד התגבשות הנכות, או מועד קביעת הנכות הצמיתה.

בית המשפט הביא תימוכין מהפסיקה להצביע על קביעת תחילת המועד, ביום קרות האירוע להבדיל מיום קביעת הנכות הצמיתה, כפי שנפסק, למשל, ברע"א 1395/00 אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ. לעומת זאת, ציין בית המשפט גם תימוכין מהפסיקה כי יש להתחיל במרוץ ההתיישנות רק ממועד קביעת הנכות הצמיתה, כגון בע"א (ת"א) 1105/01 אמיתי דוד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "פסק דין אמיתי").

מועד התגבשות הנכות הצמיתה, כפי שנפסק, הינו למעשה בחינה סובייקטיבית של עובדות המקרה, המלמדות על קיומה של נכות לצמיתות עליו יכול כל אדם סביר ואף ללא השכלה רפואית, אלא בניתוח מושכל וסביר של המקרה, להצביע על הנכות.
לגבי תקופת ההתיישנות, נפסק שזו תתחיל להיספר מרגע גילוי הנזק, או בעניינינו נזקי התאונה, אך אין בכך כדי לדרוש את מלוא התגבשות הנזק.

בית המשפט, על פי הוראת סעיף 53 לחוק המפרשת את מהות הביטוח, פסק כי בביטוח נכות, כפי שפוליסת הביטוח הנדונה בפסק הדין מבטיחה לפצות את שאדיה במקרה של נכות מתאונה, המועד הרלבנטי לתחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד התגבשות הנכות.

נפסק, כי מכיוון שדובר על נכות שהתגבשה בתהליך מתמשך, החל מהתאונה, דרך הטיפולים הרפואיים, וכלה בבירור המצב הרפואי ובחינתו על ידי המוסד לביטוח לאומי, התגבשות הנכות הייתה למעשה רק לאחר קרות התאונה.

בית המשפט סבר כי העובדה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לשאדיה אחוזי נכות לצמיתות רק כשלוש וחצי שנים לאחר קרות התאונה, מכוונת לפסיקה הרלבנטית להתחלת ספירת ההתיישנות רק ממועד קביעת נכות צמיתה, בדומה לפסק הדין בעניין אמיתי.

בהתאם, קבע בית המשפט כי יש להתחיל לספור שלוש שנים להתיישנות בהגשת תביעה לתגמולי הביטוח, ביום קביעת המוסד לביטוח לאומי את נכותה הצמיתה של שאדיה, אשר על כן במועד הגשת התביעה לא חלף עוד המועד להתיישנות.

פסק דין זה, כמובן שלא מאפיין את כל תביעות תגמולי הביטוח, ואת מועד תחילת ספירת ההתיישנות לגביהם. יש לשים לב לעובדות כל מקרה ומקרה, באיזה סוג נזק מדובר, ואימתי ניתן להכיר בו ולראותו בעיניים סבירות, כאילו התגבש.