מאת: עו"ד ג'ון גבע.

יוסף טורבובסקי ז"ל (להלן: "המנוח") קיבל הלוואה מובטחת במשכנתא בבנק טפחות למשכנתאות (להלן: "הבנק"), לצורך רכישת דירה. בגין ההלוואה, נדרש המנוח לבטח עצמו כדי לכסות החזר ההלוואה במקרה פטירה.

בהתאם, המנוח ביטח עצמו בביטוח חיים אצל אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו"), ולאחר כשלוש שנים נפטר ממחלת הסרטן.

עיזבון המנוח, באמצעות אלמנתו ליודמילה (להלן: "ליודמילה") שיוצג על ידי עו"ד ליאב מנחם, תבע את אליהו, שיוצג על ידי עו"ד יעקב לביא, לכיסוי החזר יתרת ההלוואה, בסך 181,209 ₪ בהתאם לפוליסת ביטוח החיים שהוצאה למנוח, בבית המשפט השלום בחיפה בתיק אזרחי 17235/04.

אליהו טענה שמחלת הסרטן כוננה בגופו של המנוח עוד טרם עריכת הפוליסה, וזאת מבלי שיידע את אליהו בהצהרת הבריאות עליה חתם, ובניגוד להוראת סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") העוסק בחובת הגילוי של המבוטח. על כן טענה אליהו, שהיא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח בהתאם לסעיף 7 לחוק.

בנוסף טענה להגנתה, שליודמילה כלל לא הייתה נשואה למנוח, על כן איננה זכאית לתגמולי הביטוח. בית המשפט קבע שאין לשאלה כל חשיבות לגבי זכאותה של ליודמילה לכספי העיזבון, ובכלל זאת לכספי הביטוח אם יפסקו לו, אלא שניתן לקשור את שאלת נישואיהם של המנוח וליודמילה לאמינותה כעדה במשפט.

לגבי נישואיהם של המנוח וליודמילה, עליהם העידה שהתחתנו ברוסיה, לא הובאו כל עדויות. ראיות שהביא בית המשפט בעניין זה, כגון הצגתו כגרוש בפני המוסד לביטוח לאומי, הפחיתו מאמינותה בעיני בית המשפט.

ליודמילה, בהצהרתה, טענה שהמנוח חלה רק לאחר הצהרת הבריאות, כך שאין בהצהרה משום הפרתה של חובת הגילוי כהגדרתה בחוק.

על אף האמור והנטען בתצהירה של ליודמילה, בעדותה חזרה בה, והודתה שהמנוח עבר ניתוח לכריתת קיבה ברוסיה.
בית המשפט לא השתכנע מטענותיה של ליודמילה, ומצא שהמנוח בוודאי חלה במחלת הסרטן, אותה השמיט מהצהרת הבריאות, מספר שנים טרם כריתתו את חוזה הביטוח אצל אליהו. קביעה זו תמך בית המשפט במספר ראיות, ביניהן תביעה למוסד לביטוח לאומי להשלמת הכנסה, מסמכים אונקולוגיים ועוד.

גם שמחלת הסרטן עזבה את המנוח לאחר טיפולים שעבר ברוסיה, ראה בית המשפט בכך שלא ציין את עובדת מחלתו ממספר שנים קודם לכן בטופס הצהרת הבריאות, בו נשאל ספציפית לגבי, בין היתר מחלות ממאירות, והעלים מידע מהותי לגבי פוליסות ביטוח חיים, בחומרה וכהפרת חובת הגילוי.

ליודמילה טענה בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי, שהמנוח, ערב כריתת הפוליסה, היה בריא, כך שלא היה עליו להצהיר כלפי אליהו על מחלת הסרטן. בית המשפט דחה זאת בקובעו שלא ניתן להסיק מחוות הדעת את החלמתו של המנוח ממחלת הסרטן בה חלה ברוסיה מספר שנים קודם לעריכת הפוליסה ובגינה נותח באיבריו הפנימיים.

עוד טענה ליודמילה, שהסייג לחבות אליהו לא הובלט כנדרש בסעיף 3 לחוק, תוך שהיא מבקשת שלא לייחס חשיבות לכך שהסייג הופיע בסמוך לנושא הנדון בסייג, וכן שהסייגים לחבות אליהו לא הוסברו והובהרו למנוח. על כן, מבקשת ליודמילה לראות באליהו כמי שלא עמדה בחובתה לגילוי, ולהורות על ביטול הסייג.

בעניין זה, משיבה אליהו כי מדובר ב"הרחבת חזית" שכן כתב התביעה לא הכיל כל טענה צורנית בנוגע לפוליסה. טענה זו התקבלה על ידי בית המשפט, אך רק לגבי ההבלטות, שכן בכתב התביעה נכתב שהמנוח לא שלט היטב בשפה העברית, והסייגים לפטירת אליהו מהכיסוי הביטוחי לא הובהרו לו.

יחד עם זאת, בית המשפט החליט שכן לדון בשאלת נפקות אי ההבלטה של חריגי הפוליסה, ומצא שמכיוון ואליהו הוסיפו את החריגים לכיסוי הביטוחי בפסקה נפרדת תחת הכותרת "סייגים לחבות המבטחים", הרי ועמדו בדרישת ההבלטה שבסעיף 3 לחוק.

לגבי חובת הווידוא והבהרת משמעות הסייגים, קיבל בית המשפט את עדותה של עובדת מטעם הבנק, כי הסבירה למנוח את כל הנקודות החשובות בפוליסה, ואף בשפה הרוסית, כך ששוב לא הוכיחה ליודמילה שאליהו פעלה שלא כדין.

בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה לפיה אליהו התרשלה בכך שלא ערכה בדיקות רפואיות למנוח שהתעלם בהצהרת הבריאות מהשאלה לגבי מחלות כגון סרטן, מהטעם שאין לחייב מבטחות בביצוע בדיקות רפואיות אינדיבידואליות.