בבית משפט המחוזי מרכז נדון ערעורה של שומרה חברה לביטוח בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד אלון בלגה (להלן: "שומרה"), כנגד עיזבון המנוח ארסן רחימוב ז"ל ובני משפחתו, שיוצגו על ידי עו"ד שטמלר פסח (להלן: "המנוח" ו"משפחת רחימוב").

התביעה הוגשה לבית משפט השלום בנתניה, בגין תאונת דרכים בה נהרג המנוח (להלן: "התאונה").

בית משפט המחוזי חזר על קביעות השלום, שם התקבלה התביעה, אך הפחית מגובה הפיצויים שנפסקו לעיזבון בגין ה"שנים האבודות", בהם היה המנוח כביכול, משתכר, חוסך, מגדיל את שיעור השתכרותו ועוד.

כחודשיים לפני התאונה, השתחרר המנוח מהכלא. המנוח היה מעורב בשימוש בסמים ואלכוהול מילדות, וכבר מגיל 16 נשר ממסגרת לימודית, וריצה תקופות מאסר שונות.

לדברי בית משפט השלום, בכל מהלך חיי המנוח עד התאונה, לא היה כל "סממן נורמטיבי כלשהו המייחד את תולדותיו".

יחד עם זאת טענו משפחת רחימוב בתביעתם, כי בהתאם לעדויות, יש לראות במנוח כמי שהשתקם במהלך תקופת מאסרו האחרונה, וכמי שעמד להשתלב במעגל התעסוקה ולהשתכר בצורה יפה, ועל כן יש להעמיד את בסיס השכר על סך 5,000 ₪ לעבר, ו-6,000 ₪ לעתיד.

השלום אישר, כי ייתכן והמנוח היה עובר שיקום מוצלח, אולם על פי ניסיון החיים, השכל הישר, וכן חומר הראיות, ציין שלא ניתן לקבוע שבמהלך החודשיים משחרורו ועד התאונה השתקם המנוח לגמרי.

לטענת "שומרה", ההסתברות שהמנוח היה חוזר לשורות הפשע, גבוהה, וכן ממילא אין לגביו כל ראיה להשתכרות. לפיכך טענה "שומרה", כי גם אם היה המנוח מוצא עבודה, לא היה מסוגל לחסוך כסף, כך שאין לפסוק לטובת העיזבון פיצויים בגין "ידת החיסכון" – אחד ממרכיבי הפיצויים בגין ה"שנים האבודות".

בית משפט השלום הזכיר את ע"א 10995/05 פינץ נ’ "הראל" (להלן: "הילכת פינץ"), לפיו חישוב הפיצויים לעזבון בגין ה"שנים האבודות" של המנוח נעשה בדרך של היוון סכום השווה ל-30% מבסיס השכר הרלוונטי עד לגיל פרישה, אשר ללא נתונים מיוחדים, שווה לשכר הממוצע במשק. כן ציין בית המשפט, שבהתאם להילכת פינץ, אין לסטות מאופן החישוב הנ"ל, ככל שאין נתונים קונקרטיים אחרים.

לדברי בית המשפט, התובעים לא עמדו בנטל להוכחת בסיס השכר לחישוב הפיצויים. לפיכך, בהתבסס על תלוש שכר יחיד שהיה למנוח בסך 3,000 ₪, והנסיבות שתוארו לעיל, נפסק שלא סביר שהמנוח היה משתכר בעתיד באופן שהיה מצליח לחסוך.

בית המשפט הדגיש, כי לא מדובר באדם צעיר, ש"טרם נקבע לו מסלול עתידי", אלא באסיר לשעבר, מעורב במעשי עבריינות רבים, כך שניתן לסטות מההלכה לגבי קביעת בסיס ההשתכרות, אך עדיין בחישוב על פי שיעור 30%. לפיכך נפסקו הפיצויים לעיזבון בחישוב 30% מיכולת השתכרות עתידית בסך 4,500 ₪, בהיוון למשך 33 שנים.

בבית משפט המחוזי נפסק, שהילכת פינץ לעניין ה-30% אינה קשיחה, וכי יש להתחשב בנסיבות כל מקרה לגופו. כן קבע בית משפט המחוזי, כי העמדת "שיעור החיסכון" על 30% ללא סייג, מתאימה לרוב במצבים של קטינים, אשר אין לגביהם כל מידע בדבר כושר השתכרותם, אך לא בנסיבות דנן.

לפיכך פסק בית משפט המחוזי, כי שיעור 30% אינו מתאים בנסיבות המקרה, בפרט לאחר שנמצא שבסיס השכר הרלוונטי נמוך מהשכר הממוצע במשך. בהתאם, הפחית בית משפט המחוזי 155,000 ₪ מסך הפיצוי שנפסק לעיזבון בבית משפט השלום.


עודכן ב: 13/04/2009