ועדות ערר רפואיות חייבות להתייחס למסמכים רפואיים חיצוניים

בבית הדין הארצי לעבודה ניתן פסק דין חשוב ומעניין, בערעורו של אברהם פירו (להלן: "אברהם"), כנגד קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד רותי בודוביץ-סגיר (להלן: "הקרן").

פסק הדין ניתן בינואר 2009, מפי הרכב כבוד השופטים עמירם רבינוביץ, שמואל צור ורונית רוזנפלד, ונציג הציבור אהוד נבות.

הערעור הוגש בגין פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אשר קיבל את החלטת הועדה הרפואית לעררים, הפועלת במסגרת הקרן (להלן: "פסק הדין הקודם" ו"ועדת הערר"), שלא להכיר באברהם כנכה.

לאחר שאובחן כי אברהם סובל מבעיות רפואיות שונות, פנה לקרן, בבקשה שתכיר בו כנכה. על פי החלטת הרופא מטעם הקרן, הוכר אברהם כנכה לתקופה של כ-4 שנים, אך לאחריה לא הסכימה הקרן להכיר בו עוד כנכה.

אברהם טען, כי על ועדת הערר היה לקבל את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), לפיה אברהם נמצא באי כושר מלא, לתקופה של שנה לאחר תום הכרת הקרן באברהם כנכה (לאחר ה-4 שנים הנ"ל).

אולם, בבית הדין האזורי נקבע, כי החלטות המל"ל אינן מחייבות את ועדת הערר, אך עם זאת קבע, כי היה עליה לנמק מדוע אינה מאמצת את קביעות המל"ל ואת חוות הדעת שהגיש אברהם.

בערעורו טען אברהם, כי ועדת הערר לא התייחסה די הצורך לקביעות המל"ל בעניינו, כנדרש בפסק הדין הקודם, וכן כי לא פורטו הנימוקים מדוע לא קיבלה הקרן את חוות הדעת הרפואיות שהגיש.

לטענת הקרן, לאחר מתן פסק הדין הקודם התכנסה ועדת הערר פעם נוספת, ובהתאם להנחיות בית הדין האזורי בדקה את אברהם ובחנה את כל החומר הרפואי שהועבר לעיונה. יחד עם זאת, ציינה הקרן, כי החלטת המל"ל ניתנה בקשר לנכותו הרפואית של אברהם, ואילו ועדת הערר התייחסה לנכותו התפקודית.

נפסק, כי ועדות הפועלות מכוח תקנוני קרנות הפנסיה, הינן "גופים מעין שיפוטיים", אשר הביקורת השיפוטית של בית הדין עליהן, הינה מצומצמת, ונוגעת בפרט לעניינים של חריגה מסמכות הועדות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

לדברי בית הדין, אמת המידה לבחינת שיקולי ועדת הערר הינה משפטית, ודומה לביקורת השיפוטית שמעביר בית הדין על המל"ל. הודגש, כי בין היתר על בית הדין לבחון אם הועדות עמדו בחובתן מכוח הדין והתקנות, אם מסקנותיהן נומקו כהלכה, ואם הייתה פגיעה בעיקרי הצדק.

בית הדין קבע, כי בהחלטת ועדת הערר נפלו פגמים מהותיים, וביניהם, כי הועדה לא התייחסה למספר קביעות במל"ל בדבר דרגת אי כושר יציבה שנקבעה לאברהם.

כן הודגש, כי גם אם אין על ועדת הערר חובה לאמץ את החלטות המל"ל, עדיין חובה עליה להתייחס להחלטותיו.

פגם נוסף שצוין, היה בדבר הרכבי ועדות הערר, שהתכנסו בעקבות פסק הדין הקודם ובהתאם להליכים בבית הדין הארצי, אך בהרכבים חסרים.

לפיכך נפסק, כי יש להביא את עניינו של אברהם לדיון נוסף בפני הועדה, וכי זו תעיין בכל המסמכים הרלוונטיים, לרבות חוות הדעת שהמציא, ובהתאם תקבע את שיעור נכותו לצורך זכויותיו בקרן.

בית הדין הוסיף, כי בשל העובדה שעניינו של אברהם כבר נדון מספר פעמים בפני ועדת הערר, יש למנות חברי ועדה אחרים, אשר לא נמנו על ועדת הערר, ששמעה את טיעוניו של אברה, אשר ידונו בהרכב מלא בעניינו.