תשלומים תכופים לצורך התאמת יחידת דיור לפצוע תאונת דרכים

בבית משפט המחוזי בחיפה נדונה תביעתם של שאדי חינאוי (להלן: "שאדי") ואח’, כנגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת").

בדצמבר 2008, התקבלה, מפי כבוד השופט יצחק עמית, החלטה בבקשת ביניים למתן צו עשה, להורות למבטחת לממן את הוצאות התאמת ביתם של התובעים, כך ששאדי יוכל לצאת מהאשפוז בבית החולים, ולהמשיך את השיקום בביתו.

שאדי נפגע קשה בתאונת דרכים, ועל כן הועבר להמשך אישפוז בבית החולים "לוינשטיין" (להלן: "התאונה" ו"בית החולים"). לאחר למעלה משנה של אשפוז בבית החולים, בעת שהסתיים הטיפול השיקומי, נדרשו בני משפחתו של שאדי לפנות את מיטתו, מהנימוק שמדובר בבית חולים רפואי-שיקומי, ולא במוסד סיעודי.

בין בית החולים לבין התובעים הושגה הסכמה, לפיה יתפנה שאדי מבית החולים עד למועד שנקבע מראש. לפיכך הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה ביקשו את מימון הוצאות אבזור ביתו של שאדי, כדי שלא ייאלץ לשהות במוסד סיעוד.

לדברי בית המשפט, כחודש וחצי טרם הגשת הבקשה דנן, הסכימה המבטחת לממן את הציוד הנדרש, בהתאם למפרט שקיבלה מבית החולים (להלן: "ההתחייבות הראשונה"), אולם לאחר שהתברר לה מה מצבו של שאדי, חזרה בה.

לטענת התובעים, קיים סיכוי שמצבו של שאדי ישתפר אם יחזור הביתה.

מאידך טענה המבטחת, כי במקום להשיב את שאדי לביתו, יש להעבירו למוסד סיעודי, אשר כבר התקשרה עימו ואף הוכנה בו מיטה עבור שאדי.

לטענת המבטחת, בהיעדר סיכוי שיקומי, וככל שהתובעים לא הצביעו על יתרון מסוים שבהשבת שאדי לביתו, בהתאם להלכת ע"א 357/80 נעים נ’ ברדה, השיקול שיכריע את הכף הינו השיקול הכלכלי. לפיכך טענה המבטחת, כי בהתאם לחובת הקטנת הנזק, יש להעביר את שאדי למוסד. המבטחת הפנתה לת.א. 7104/99 (מחוזי ב"ש) שוקרון נ’ מגדל חברה לביטוח בע"מ, שם נפסקו פיצויים בהתאם לעלות אשפוז במוסד סיעודי ולא אשפוז בית (להלן: "פרשת שוקרון").

בפרשת שוקרון, הדגיש בית המשפט, כי היה מדובר בתובע שכן שיתף פעולה עם הרופאים, ואף נראה היה שזיהה את אשתו. בענייננו, על פי התיעוד הרפואי שעמד בפני בית המשפט, נמצא ששאדי אינו מתקשר עם הסביבה כלל, ועל כן ניתן היה, לכאורה, להסיק על דרך של "קל וחומר" מפרשת שוקרון, ובהתאם לקבוע שמקומו של שאדי במוסד.

לדברי בית המשפט, לא ניתן לענות על השאלה היכן עדיף לשאדי שישהה, מבלי שתינתן חוות דעת מומחה שיקומי. אולם, נפסק שמדובר, הלכה למעשה, בבקשה לתשלום תכוף, אשר בהתאם לסעיף 20 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, אין במסגרתה, מינוי מומחים ובפרט אין מקום למינוי מומחה שיקומי (רע"א 1933/03 דהן נ’ סאיג).

נפסק, כי ללא שניתנה חוות דעת מומחה שיקומי, שתי האפשרויות, הן העברת שאדי למוסד סיעודי והן העברתו הביתה, עשויות להיות נחפזות, וכי יש להפעיל שיקול דעת שיפוטי למענה על השאלה כיצד לנהוג עד למתן פסק דין סופי.

בית המשפט דחה את טענת ההסתמכות של התובעים, בגין חזרת המבטחת מהתחייבותה הראשונה, שכן מדובר בפרק זמן קצר, עד לחזרתה מההתחייבות.

יחד עם זאת נפסק, שבמאזן האינטרסים, ובשל נחישות הוריו של שאדי, אשר מודעים לכך שבמתן פסק הדין הסופי, עשוי בית המשפט להפחית מסך הפיצויים את עלויות אבזור הבית, כתשלומים תכופים, יש לאשר את התשלום הכרוך בהבאת שאדי לביתו.

לפיכך התקבלה הבקשה, ובית המשפט חייב את המבטחת לעמוד בהתחייבותה הראשונה, לשלם את הוצאות איבזור הבית לקליטת שאדי במצבו הנוכחי.

מאת עו"ד ג’ון גבע.