בית המשפט השלום בחיפה קבע לאחרונה את גזר דינה של אישה בת 33, עולה מרוסיה, שהורשעה בתקיפת בעלה באמצעות טלפון נייד באופן שגרם לדימומים בראשו. האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות על רקע ויכוח שהתלהט בין בני הזוג לאחר ששבו לביתם מבילוי וגילו שאיבדו את מפתח הדירה.
האישה ביקשה מבית המשפט להימנע מהרשעתה, בטענה שההרשעה לא תאפשר לה להמשך בהליך קבלת האזרחות הישראלית שלה ותיאלץ אותה לעזוב את ביתה ובן זוגה ולשוב לארץ מוצאה. ואולם, השופטת דחתה את הבקשה וקבעה שמדובר בטענה שאינה נתמכת בטיעונים קונקרטיים.
עם זאת, השופטת התחשבה בכך שמדובר באישה נורמטיבית ללא הרשעות קודמות, וכן בעובדה שגם היא וגם בעלה מעוניינים להמשיך את חייהם המשותפים ולשים את האירוע המצער מאחוריהם. לאור זאת העונש מוקם בתחתית מתחם הענישה וכלל מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים וחתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה דומה.
האישה טענה שההרשעה תגרום לה לנזק לא פרופורציונלי מכיוון שהיא תיאלץ לעזוב את הארץ ולסיים את נישואיה
השאלה המרכזית שעמדה לדיון הייתה האם להותיר את הרשעתה של האישה או להימנע מהרשעה בשל נסיבותיה המיוחדות.
עורכת הדין של הנאשמת ביקשה לסיים את ההליך ללא הרשעה פלילית. לטענתה, מדובר במעידה חד פעמית בחייה, שהיא לקחה עליה אחריות, ושבני הזוג בקשר טוב ומעוניינים להמשיך בחייהם המשותפים.
הסניגורית הדגישה שההליך המשפטי מטיל ספק בהליך ההתאזרחות שלה, וכי הרשעתה משמעה הלכה למעשה פירוק הנישואין ועזיבת המדינה.
מנגד, הפרקליטות התנגדה נחרצות לבקשה להימנע מהרשעה. התובעת טענה שהאישה פגעה בערך המוגן שעניינו הגנה על שלמות גופו של בעלה, ביטחונו האישי וזכותו לחיות חיים שלווים ושקטים בביתו.
התביעה הפנתה לפסיקה בנושא מדיניות הענישה וטענה שבנסיבות המקרה מתחם הענישה ההולם נע בין מספר חודשי מאסר לבין שנת מאסר בפועל. עוד ציינה התביעה את העובדה שהאישה לא שיתפה פעולה עם ההליך הטיפולי שהופנתה אליו. על רקע זה, הפרקליטות טענה שחומרת העבירה אינה מאפשרת הימנעות מהרשעה, וביקשה להטיל על האישה מאסר ברף הנמוך של המתחם שירוצה בעבודות שירות, ולהטיל גם מאסר על תנאי, פיצוי והתחייבות כספית.
הבעל העיד בבית המשפט וטען שהאירוע היה טעות, ואילו היום היחסים ביניהם מצוינים והם מעוניינים להמשיך בזוגיות ואף להרחיב את המשפחה. הוא ביקש להטיל על אשתו את העונש הכי קל שניתן.
מתי ניתן להימנע מהרשעה, ומדוע הוחלט להותיר את ההרשעה אך להסתפק בעונש קל?
השופטת בחנה את הסוגיה על פי ההלכה הפסוקה שקובעת כי הימנעות מהרשעה היא צעד חריג ביותר. ראשית, יש לבחון אם סוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים את ביטול ההרשעה, ושנית, יש לבחון אם ההרשעה תפגע באופן קשה בשיקומו של הנאשם.
השופטת הבהירה כי עבירות אלימות במשפחה דורשות מדיניות ענישה מרתיעה כדי להביא למיגורן. עוד נקבע כי במקרה זה, האישה תקפה את בעלה באמצעות חפץ וגרמה לו לחבלות של ממש, ולכן לא מדובר באלימות ברף תחתון. באשר לטענה שהרשעה תסכל את ההתאזרחות, השופטת קבעה שהטענה לא גובתה במסמכים, ושלמשרד הפנים יש שיקול דעת לבחון כל מקרה לגופו. כלומר, מדובר בנזק שאינו ודאי וקונקרטי.
על כן, השופטת דחתה את הבקשה להימנע מהרשעה והותירה את הרשעתה של האישה על כנה. היא קבעה שמתחם הענישה הראוי נע בין מאסר על תנאי לבין כמה חודשי מאסר בפועל. השופטת התחשבה בהודאת האישה, בכך שאין לה עבר פלילי, בחלוף הזמן מאז האירוע (כשנתיים וחצי), ובעובדה שבני הזוג רוצים להמשיך יחד.
יש לך שאלה?
בסופו של דבר נגזר על האישה עונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתחייבות כספית בסך 2,000 שקלים, שלפיה עליה להימנע במשך תקופה של שנתיים מביצוע עבירה של אלימות כלפי קרוב משפחה - עונש שהוצב בתחתית מתחם הענישה.
ת"פ 16008-02-24
.JPG)
