בשנת 2011, זמן קצר לאחר שעברה לגור בביתה החדש, רוכשת בית המגורים החליקה ונפלה בחצר הבית ושברה את ידה הימנית. היא הגישה תביעה כנגד האדם שמכר לה את הבית, בטענה שהתקין ריצוף שלא עמד בתקן נגד החלקה. המוכר מצדו טען שהיא ידעה על הבעיה ולא טרחה לתקנה.
לאחרונה בית משפט השלום בחיפה קיבל את התביעה, וקבע כי מוכר הבית אחראי לנזקיה של הרוכשת מכיוון שהריצוף אכן לא עמד בתקנים. עם זאת, יוחס לאישה אשם תורם בשיעור של 50%. בסופו של דבר חויב המוכר לשלם לאישה 226 אלף שקלים, מחצית מסך נזקיה, וכמו כן לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 45,200.
למה הרוכשת לא החליפה את הריצוף בחצר, אף על פי שידעה שהוא מחליק?
התובעת, אחות במקצועה, רכשה את זכויות החכירה בבית חד קומתי בחדרה מהנתבע, אשר בנה את הבית יחד עם אחיו. זמן קצר לאחר המעבר, בערב גשום, שמעה האישה רעש של שער שנטרק ברוח. כשיצאה לסגור את השער, החליקה על אריחי הריצוף הרטובים בשביל הכניסה ונפלה בכוח. הנפילה אירעה מספר שבועות אחרי שעברה ניתוח בזרוע ימין, וידה הייתה מקובעת במתלה. השבר שנגרם היה חמור ודרש טיפול רפואי ממושך.
במסגרת התביעה טענה שהאריחים בחצר לא היו מסוג "אנטי סליפ" שמונע החלקה כנדרש בתקנות, ושהם היוו סכנה בטיחותית ממשית. לשיטתה, מדובר במום נסתר שלא הייתה יכולה לגלות בבדיקה רגילה של הבית לפני הרכישה. היא הוסיפה שהמוכר עצמו הודה בפגם כשהחליף את הריצוף בחצר הקדמית זמן קצר לאחר התאונה, והעביר את האריחים הבעייתיים לחצר האחורית.
מנגד, המוכר טען שהריצוף החלק היה גלוי לעין וידוע לרוכשת עוד לפני התאונה. לטענתו, האישה רכשה את הבית כמו שהוא וויתרה על טענות לפגמים שאינם נסתרים. הוא גם העלה ספקות באשר לאופן קרות האירוע וטען שאולי הרוכשת נפלה במקלחת ולא בחצר. בנוסף, הוא טען לאשם תורם בשיעור משמעותי מצד האישה, שלא החליפה את הריצוף אף על פי שידעה שהוא חלק.
בית המשפט: מדובר באי התאמה שקופה - פגם גלוי לעין אך שאינו ידוע לאדם שאינו בקיא בתקנות
השופטת קבעה שהאחות אכן נפלה בחצר הבית ולא במקלחת, כפי שניסה המוכר לטעון, וזאת על פי המסמכים הרפואיים הראשוניים שתמכו בגרסתה. באשר לאחריות, השופטת קבעה שהריצוף אכן לא עמד בתקנות התכנון והבנייה שנכנסו לתוקף במרץ 2009, וחלו על היתר הבנייה של הבית. מדובר במה שהיא כינתה "אי התאמה שקופה" - פגם שגלוי לעין אבל משמעותו המשפטית אינה ידועה לאדם רגיל. קונה בית אינו יכול לדעת אם אריחים עומדים בתקן נגד החלקה ללא בדיקה מקצועית.
השופטת קבעה שעל המוכר חלה חובת זהירות מושגית כלפי הקונה, בייחוד כשהמוכר הוא גם זה שבנה את הבית. לפיכך, הנתבע נמצא אחראי לנזקי האישה.
למה יוחס לאישה אשם תורם בשיעור גבוה?
בית המשפט מינה רופא מומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע שלאישה נותרה נכות רפואית צמיתה של כ-20%. הוא הבהיר שהנכות לא נגרמה באופן מלא מהתאונה, אלא גם ממצבה הרפואי הקודם. עם זאת הוא קבע שההגבלות בכף היד והצלקת נגרמו מהתאונה.
השופטת קבעה שהנכות התפקודית של האחות נמוכה מהנכות הרפואית, וזאת מכיוון שהיא יכולה לבצע פעולות יויומיות כגון הקלדה ונהיגה, וקבעה שהנכות התפקודית עומדת על 10%.
אף על פי שהשופטת קבעה את אחריותו של המוכר, היא מצאה שגם לאישה יש אשם תורם משמעותי. היא התגוררה בבית לפני התאונה, וביקרה בו גם במהלך הבנייה. היא העבירה למוכרים רשימת ליקויים לתיקון, אך לא דרשה להחליף את הריצוף אף שבן זוגה אמר כי מחליקים על האריחים. כבעלת הנכס והמחזיקה בו, הייתה עליה חובת זהירות לבדוק את בטיחות המקרקעין. לו היה נופל מבקר אחר, היא הייתה אחראית. לכן השופטת קבעה שהרוכשת אחראית למחצית מהנזק.
יש לך שאלה?
פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות
בסופו של דבר, השופטת חישבה את נזקי האישה על סכום של כמעט חצי מיליון שקל, לרבות כאב וסבל, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של של 50%, הפיצוי שנפסק עמד על 226 אלף שקלים. המוכר חויב גם בשכר טרחת עורכי דין והוצאות משפטיות בסכום של 45,200.
ת"א 53621-12-17
.png)
