מבחן מאמץ מיוחד כתנאי להכרה באוטם לב כפגיעה בעבודה

חלק גדול מהערעורים על סירוב המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע מסויים כ"תאונת עבודה", הם על רקע אוטם שריר הלב. חשוב לדעת מה הרקע העובדתי שיוצג בפני המוסד בטופס ההודעה על המקרה, אשר יבטיח סיכוי מירבי להכרה.

אין ויכוח על כך, שאוטם אינו "נגרם" לעולם על ידי אירוע בעבודה. שום מאמץ גופני, שום התרגשות נפשית, לא יגרמו לעורקים הכליליים המובילים את הדם ללב להיסתם, אלמלא היו כבר סתומים כמעט לחלוטין קודם לכן. הסתימה החלקית הזאת, אשר נובעת בדרך כלל משקיעת שומנים על דפנות העורקים, היא תהליך איטי הנמשך שנים.

הגורמים לתהליך הזה יכולים להיות שונים: עישון, יתר לחץ דם, סכרת, מזון שומני במיוחד, גם תורשה. מדובר איפוא במחלה המתפתחת לאיטה, ויכולה להגיע עד כדי סתימה מוחלטת של העורק, או, מה שנפוץ יותר, היסדקות פתאומית של הרובד הטרשתי ובליטתו לתוך הרווח הצר שעוד נותר, מה שגורם להיווצרות קריש דם במקום, והוא סותם את העורק וגורם לאוטם בשריר הלב.

הביטוח הלאומי מודע לכך ששום אירוע בעבודה לא יוצר את הרובד הטרשתי, אבל עפ"י החוק אין צורך בכך. די שאותה היסדקות פתאומית, היווצרות הקריש הסופי, הם אלה שנבעו מהאירוע בעבודה.

דא עקא, ההיסדקות הזו, הקריש הזה, יכולים לבוא גם ללא קשר עם העבודה, למרות שבמקרה קרו בזמן העבודה. איך ניתן לקבוע אם קרו כתוצאה מהעבודה?

מימים ימימה אימצו בתי המשפט מבחן פשוט לכאורה: אם קדם לאירוע מאמץ בלתי רגיל בעבודה, ההנחה היא שהמאמץ הזה הוא שתרם תרומה מכרעת לכך, שהאוטם התפרץ בזמן שהתפרץ. העובדה שמן הסתם היה כנראה מתפרץ ממילא, במוקדם או במאוחר, כתוצאה ממאמץ דומה שלא קשור בעבודה, או אפילו "מעצמו", ללא שום מאמץ מיוחד, לא פוגעת במסקנה שהמאמץ המיוחד, אם היה כזה, נחשב ל"גורם" לאוטם.

הבעיה היא, שהמושג "מאמץ מיוחד", שנראה פשוט וברור, אינו כזה. בתי המשפט מסתבכים כבר עשרות שנים בשאלה, "מיוחד" יחסית למה? מיוחד לעבודתו של הנפגע, לעומת עבודתם של אחרים? מיוחד לארוע המסויים באותה עבודה, לעומת המאמץ הרגיל הכרוך בה? מיוחד לארוע המסויים בעבודה לעומת המאמצים שעושה אותו אדם מחוץ לשעות עבודתו?

אלו שאלות בלתי פשוטות להכרעה, למעשה בלתי ניתנות להכרעה. יש אדם שעבודתו נינוחה ושקטה מאד, והנה בא מאמץ גדול יחסית לרגיל, ובעקבותיו בא אוטם; לכאורה התמלא המבחן, אבל לא סביר לראות באירוע של ה"מאמץ המיוחד" את הגורם, למרות שהוא באמת "מיוחד", כי אותו אדם עושה יום-יום מחוץ לעבודה מאמצי ספורט גדולים פי עשרה, והם לא הביאו לאוטם. מצד שני, יתכן שבעבודה מסויימת אחרת יש לחצים עצומים כל הזמן, כך שאותו מאמץ מסויים שקדם לאירוע אינו "מיוחד" כלל בעבודה הזו; אבל, מפני שהעורק הגיע כבר למצב של סתימה כמעט מוחלטת ביום האירוע, המאמץ הזה, למרות שאינו "מיוחד" בעבודה הזו של האדם הזה, בהחלט גרם לאוטם.

לאחרונה הולכים וגוברים קולות, המציעים לבחון את "מיוחדות" המאמץ יחסית לחיי יום-יום, בין של אותו אדם ובין של האדם הממוצע, ולבחון את הסבירות שהמאמץ הזה החיש את בוא האוטם, גם אם בעבודה המסויימת הזו לא היה במאמץ שקדם לאוטם משהו חריג.

מובן שהסיכוי לזכות בהכרה יעלה ככל שה"מיוחדות" של המאמץ תתקיים בכל הפאראמטרים האפשריים: יחסית למאמצים באותה עבודה של אותו אדם, יחסית למאמצים בעבודות אחרות, יחסית לחיי יום יום של אותו אדם, יחסית לחיי יום יום של האדם הממוצע.

מכל מקום, חשוב לתאר נכון את הנסיבות האופפות את האירוע, כי לכל מרכיב יש השפעה על התוצאה הסופית, ולפיכך התייעצות עם עו"ד המומחה בתחום חיונית לפני מילוי טופס התביעה.