ארוע לב - אוטם בשריר הלב כפגיעה בעבודה

ארוע חריג כעילת להכרה באוטם כתאונת עבודה

רופא מומחה מטעם בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב , קבע השבוע כי אירוע חריג בעבודת התובע, ג.ש., תושב השרון, מהווה גורם לאוטם בשריר הלב שממנו נפגע התובע (תיק בל 5486/07), וזאת למרות גורמי סיכון שקדמו לאירוע, ולמרות היות התובע חולה במחלה טרשתית בעורקים הכליליים.

הרופא מונה לאחר שבית הדין כבר השתכנע, בהחלטה קודמת, שאכן האירוע הזה היה אירוע חריג, שלכאורה עשוי להוות גורם לאוטם, ודחה את גירסת המוסד לביטוח לאומי, לפיה הוכחש הדבר.

התובע, ג.ש., היה כבן 60 שנה בעת האירוע. עובר לאירוע ועד עצם היום הזה, עבד כמפקח ביחידת פיצו"ח של המשרד, המפקחת על מעברי מוצרים מן החי והצומח לשטח מדינת ישראל.

לטענת התובע, שבועות אחדים לפני יום האירוע, התגלעה מחלוקת בינו לבין הממונה עליו. סיבת המחלוקת סבבה על הפסקת שימוש ברכבו הפרטי לצורך הגעה למקומות עבודתו.

לכאורה פתרונה של הבעיה היה פשוט, שכן חבריו של התובע לעבודה היו מוכנים ברצון להסיעו עמם; ואולם, פתרון זה היה לצנינים בעיני הממונה על התובע, וכדי להקשות עליו, לטענת התובע, הוא אסר בתוקף עליו ועל חבריו לעשות שמוש בפתרון זה; המירב שהיה מוכן להתיר, הוא איסופו מצמתים אליהם יגיע בכוחות עצמו.

משך השבועות הנ"ל היו מספר מקרים בהם תקף הממונה את התובע מילולית, איים עליו והתרה בו שלא יעז להשתמש ב"טרמפים". ביום האירוע אמור היה התובע להתחיל משמרת עבודה. בגלל האיסור להאסף מביתו, המתין לחברו לעבודה, ע', בצומת רעננה, ושם עלה לרכבו.

סמוך אחרי כן התקבלה שיחת טלפון. הממונה צעק על התובע, והיו ביניהם חילופי דברים ניסערים. עקב השיחה היה התובע ניסער, חברו הבחין שהוא חיוור, מתלונן על כאבים בכתף ובצוואר. משהתגברו כאבי התובע, בקש מע' שיסיע אותו הביתה. למחרת בבוקר התעורר עם כאבים, והועבר לבית החולים "בילינסון".

בצינתור אובחן אוטם. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי ובקש להכיר בתאונת עבודה. טען כי הריב הטלפוני היה הגורם לאוטם. הביטוח הלאומי דחה את פנייתו, ולכן הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה. בדיונים שהתקיימו, העידו התובע וחברו ע', וסיפרו על אשר אירע.

בית הדין השתכנע כי אותה שיחה טלפונית היתה בגדר "אירוע חריג", וקיימת אפשרות שגרמה לאוטם. עפ"י סידרי הדין הנהוגים בבית הדין, המחסום הראשון שעל התובע לעבור, הוא שכנוע בית הדין בקיום אירוע חריג בעבודה. אם עובר התובע את המשוכה, ממונה מומחה-יועץ רפואי, שמחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם.

חוות דעת המומחה אינה מחייבת את בית הדין, והוא יכול לפסוק בניגוד לה, כי עקרונות הסיבתיות הרפואית, אינם זהים לעקרונות הסיבתיות המשפטית, שבית הדין מחוייב להם.

ההבדל העיקרי הוא, שהרפואה יודעת, שאוטם אף פעם לא נגרם מאירוע של לחץ פתאומי, אלא נובע בדרך כלל מהיצרות מתמשכת של העורקים, הצטברות רובד טרשתי עליהם, עד שבא אירוע שגורם היסתמות העורק במקום ההיצרות.

בעיני הרופא, אלמלא גרם האירוע המסויים בעבודה לאוטם, היה האוטם מגיע בסמוך לכך מאירוע אחר. בעיני הדין, הקש השובר את גב הגמל הוא הגורם המשפטי לאירוע. כאמור, במקרה זה פסק המומחה שהקשר הסיבתי קיים.