על פי הדין האישי, אב יהודי חייב לזון את ילדיו, ללא קשר למצבו הכלכלי, לכל הפחות עד להגיעם לגיל שש. אך האם חובה זו חלה גם מקום בו הכניסה להריון נעשתה בניגוד לרצונו של האב או בעקבות מעשה מרמה מצד האם? דוגמא לדיון בשאלה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום גניבת זרע
פורום מזונות
פורום זכויות הגבר במשפחה
פורום בית המשפט לענייני משפחה
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תובענה למזונות ילדים והחזר הוצאות לאם. על פי עובדות המקרה, אם התובעות עבדה כמזכירה בחברתו של האב הנתבע ובמהלך השנים, התפתחה ביניהם מערכת יחסים, לרבות קיום יחסי מין. עם זאת, השניים לא ניהלו מערכת יחסים בלעדית. לא זו אף זו, אותה עת, הנתבע היה נשוי לאחרת והיו לו ילדים נוספים.
אולם, לאחר זמן מה, האם נכנסה להריון ובשנת 2004, התובעות נולדו. במשך שנים רבות, האם פרנסה את עצמה ולא ביקשה מהנתבע סיוע כספי ותשלום מזונות. אולם, לאחר שהיא נקלעה לקשיים כלכלים, היא פנתה לנתבע בבקשה שישלם מזונות. הלה סירב והדגיש שהוא לא היה מעוניין בילדים נוספים מלבד שאלו שהיו לו מאשתו. על כן, הוגשה התביעה דנן – על ידי הבנות.
לטענת האב, הוא לא רצה בלידת הבנות ולכן הפך ל"אב בעל כורחו" ולא היה מקום לחייבו בתשלום מזונות. כמו כן, האב הביע חששו שאם הבנות "גנבה" את זרעו, לא השתמשה באמצעי מניעה בכוונה תחילה על מנת להיכנס להריון ורק לאחר שהיא הייתה בטוחה שהוא האב, נמנעה מלבצע הפלה. גם מתוקף סיבה זו, היה ראוי לפטור אותו מתשלום מזונות.
הכרעה
לאחר שקילת נסיבות המקרה דנן, השופט קבע שלא היה מקום לקבל את טענות האב ולפטור אותו מחובת תשלום מזונות לקטינות. שכן, על פי הפסיקה, התנהגות ההורים והחלטותיהם בעניין מזונות הילדים, לא כובלות את הקטינים לתביעה בנושא זה. כלומר, לקטין אפשרות להגיש תביעה נגד מי מהורים בגין חובת תשלום מזונות, גם אם הם הגיעו להסכמה בנושא הסכום שישולם, או פטור מתשלום.
לא זו אף זו, גם אם בהתנהגות בין הורים בוצעו עוולות משפטיות דוגמת גניבת זרע, לא היה בכך על מנת להשפיע על חובת האב לזון ילדיו, שנקבעה בחוק ובפסיקה. על כן, גם אם היה נקבע שאם הקטינות גנבה את זרעו של האב, לא היה בכך על מנת לשחרר את האחרון מחובת תשלום מזונות הקטינות.
שיהוי בהגשת התביעה
הנתבע הוסיף וטען שהאם נמנעה מהגשת תביעת מזונות במשך ארבע וחצי שנים לאחר לידת הקטינות. על כן, היה ראי לדחות את התביעה מחמת שיהוי. אולם, נקבע שבמקרה זה, האם נמנעה מהגשת התביעה מאחר והיא הייתה בעלת יכולת כלכלית לעמוד בהוצאות הבנות. לאחר חלוף זמן רב, מצבה הכלכלי הורע ולכן היא הגישה את התביעה דנן.
נפסק שבשיהוי זה לא היה בכדי לחסום את תביעתן של הקטינות עצמן למזונות. אולם, השיהוי השפיע על תביעת האם נגד האב להחזר הוצאות וגרם לדחייתה. שכן, כבר מראשית ההיריון, האם הציגה בפני הנתבע מצג לפיו היא לא הסתמכה על האחרון שיסיע לה כלכלית ויחזיר לה הוצאות ולכן, לא הייתה לה אפשרות לשנות גישה בחלוף הזמן. קרי, לא היה לה להלין אלא על עצמה.
בסופו של דבר, השופט קיבל את תביעת המזונות, אך פסק שלא היה מקום לחייב את הנתבע בתשלום סכומים רבים, לאור העובדה שהוא לא בחר להיות אב. מאידך גיסא, הוכח שהוא היה בעל כושר השתכרות לא מבוטל. אי לכך, הוא חויב לשלם מזונות בסך 3,000 ₪, שכללו הוצאות מדור. בנוסף, הנתבע חויב תבשלום דמי טיפול לאם בסך 500 ₪ מידי חודש ובנשיאה במחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינות.
.jpg)
