כלל הנהגים בישראל מחויבים לבטח עצמם בביטוח חובה. ביטוח זה מהווה את הבסיס לזכאותם של הנהגים והנוסעים ברכב לפיצויים לאחר תאונת דרכים. ביטוח צד ג', לעומת זאת, הינו ביטוח רשות. מדובר בפוליסת ביטוח אשר אמורה לכסות נזקים אשר נגרמו לצדדים שלישיים בעקבות תאונה בה היה מעורב הרכב המבוטח. האם ניסיון לרמות את חברת הביטוח בפוליסת ביטוח צד ג', עלול לגרום לכך שלא ישולמו גם פיצויים מכוח ביטוח חובה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בצפת.
יש לכם שאלה?
התובע והתובעת נסעו ברכב והיו מעורבים בתאונה עם רכב נוסף. באותה העת היה רכבם של התובעים מבוטח בביטוח חובה ובביטוח אחריות כלפי צד ג'. עם זאת, פוליסת הביטוח צד ג' החריגה מהכיסוי הביטוחי נהג חדש. במועד התאונה נהגה ברכב התובעת, אשר הייתה נהגת חדשה. אי לכך, התובעים פנו לחברת הביטוח ודיווחו כי התובע הוא זה אשר נהג ברכב. בדרך זו ניסו האחרונים לקבל כיסוי ביטוחי גם לנזקים אשר נגרמו לרכב צד ג' בעקבות התאונה.
חברת הביטוח גילתה את מעשה המרמה ובעקבות כך הוגש כנגד התובעים כתב אישום (במסגרתו הם הורשעו ודינם נגזר). האם ניסיון זה, לרמות את חברת הביטוח, ישלול מהתובעים גם את זכותם לפיצויים עבור נזקי הגוף שנגרמו להם וזאת למרות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975?
האם סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח חל על פוליסת ביטוח חובה?
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981 קובע כי מבטח פטור מחובתו במקרים בהם המובטח או מוטב מעלימים ממנו עובדתו רלבנטיות או מוסרים עובדות כוזבות. השאלה העקרונית אשר אליה נדרש בית המשפט בעניין זה הייתה – האם סעיף זה חל על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר נכנס לתוקף בשנת 1975, יצר למעשה משטר חדש של אחריות ופיצויים. משטר זה מורכב מחוק הפיצויים והוראות פקודת ביטוח רכב מנועי התשל"ב-1972. הוראות חוקים אלו קובעות כי מוטלת על המבטח אחריות מוחלטת לפצות את הנפגע בתאונת דרכים, וזאת ללא צורך לדון בשאלת האשם. כמו כן, הוכנסה בחוק חובת ביטוח אישי אשר אמורה לכסות את המשתמש ברכב מפני נזק גוף שעלול להיגרם לו כתוצאה מתאונת דרכים.
תכליתו של הסדר זה הינה בעלת אופי סוציאלי – למנוע אי קבלת פיצויים מנפגעים על ידי פיזור הנזק. במילים אחרות, חובתה של חברת הביטוח לפצות את הנפגעים במקרה זה מבוססת על חוק חוזה הביטוח (פוליסת החובה) אך מקורה של החובה נמצא בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי. דהיינו, לא מדובר בחובת ביטוח נפרדת ועצמאית.
חובתה של חברת הביטוח לשלם פיצויים לתובעים מכוח פוליסת החובה איננו קבוע רק בפוליסה עצמה אלא נובע גם בהוראות פקודת ביטוח רכב מנועי. סעיף 3 לפקודה מגדיר את הדרישות לגבי הפוליסה ובהמשך קובעת הפקודה גם מספר סייגים אשר חברת ביטוח יכולה או לא יכולה להכניס לפוליסת חובה.
ביטוח החובה שונה במהותו מביטוחים עסקיים אשר ניתנים למטרות מסחריות ועסקיות (כגון פוליסה צד ג'). מדובר בביטוח המעוגן בחקיקה ומעמדן של חברות הביטוח בעניין זה מגיע ממש לכדי מעמד סטטוטורי.
לסיכום, עילת התביעה של התובעים במקרה זה מבוססת על פוליסת החובה אך מקורה בחוק הפיצויים ובפקודת ביטוח רכב מנועי. מאחורי זכותם של התובעים לפיצויים לא עומדים שיקולים מסחריים או עסקיים, וזאת בניגוד לפוליסת ביטוח צד ג'. דהיינו, הפיצויים אשר מגיעים לנפגע בהתאם לחוק הפיצויים אינם בגדר תגמולי ביטוח כמשמעות מונח זה בחוק חוזה הביטוח. למעשה, אין להחיל את הוראות חוק חוזה הביטוח על חוק הפיצויים ויש לפסוק עבור התובעים פיצויים חרף ניסיון הונאת הביטוח בפוליסה הרכושית.
.png)
