בני משפחתם של הרוגי תאונות דרכים רשאים להגיש בשמם של המנוחים תביעת פיצויים. במקרים בהם רכבו של המנוח היה מבוטח בביטוח חובה, התביעה תוגש על פי המתווה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. היתרון המשמעותי של תביעה זו הינה הזכות לפיצויי ללא קשר לשאלת האשם. במידה והרכב בו נהרג המנוח לא היה מבוטח בביטוח חובה, עדיין פתוחה בפני בני המשפחה להגיש תביעת נזיקין מכוח פקודת הנזיקין. במקרים אלו, ייתכן והנהג הפוגע יטען כי התאונה קרתה גם באשמתו של המנוח ועל כן יש לנכות מסכום הפיצויים את הרשלנותו הנ"ל. דוגמא למחלוקת זו ניתן היה למצוא בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת.
מצד אחד, משפחתו של הנהג אשר מצא את מותו בתאונת דרכים טענה כי הנהג הפוגע נהג ברשלנות פושעת ועל כן הוא חייב כלפיהם בפיצויים. מצד שני, הנתבע טען כי התאונה התרחשה, באופן משמעותי, בשל רשלנותו של המנוח. מדובר בתאונת דרכים קטלנית אשר אירעה בצומת המוביל לכפר מג'אר. בעת התאונה, המנוח נהג ברכב ללא ביטוח, ביודעין, והרכב הפוגע היה מבוטח על ידי חברת הביטוח כלל. הנהג הפוגע הורשע, בעקבות התאונה ופטירתו של המנוח, בשורה של עבירות תעבורה ובראשן גרימת מוות ברשלנות.
יש לכם שאלה?
בני משפחתו של המנוח טענו כי אשמתו של הנתבע הוכחה בפסק הדין הפלילי וברור כי הוא משמש כבסיס לפסק הדין האזרחי בעניין הפיצויים. לגבי האשם התורם, בני המשפחה טענו כי אין להטיל אשם תורם על כתפיו של המנוח, על בסיס הממצאים בתיק הפלילי המטילים את האשמה באופן מוחלט על הנתבע. הנתבע, כך נטען, נסע במהירות מופרזת, חצה קו הפרדה רצוף ונהג ברשלנות ובקלות ראש. אי לכך, טענו בני המשפחה, הוא חייב בתשלום פיצויים לעיזבונו של המנוח באופן מלא.
מנגד, הנתבע וחברת הביטוח טענו כי יש לדחות את התביעה ואו להפחית את סכום הפיצויים הנתבע באופן משמעותי. לטענת הנתבעים, המנוח היה האשם העיקרי או למצער שותף מלא באשם לקרות התאונה. לטענתם, המנוח נהג ביודעין ללא ביטוח וטסט ופרץ לצומת בלילה מבלי לתת זכות קדימה. כמו כן, הנתבעים הוסיפו כי זכות הקדימה הייתה של הנתבע והמנוח נפגע באורח כה קשה משום שלא חגר חגורת בטיחות. לגבי הפיצויים, הנתבעים טענו כי יש לחשב את הפיצויים, ככל שיפסקו כאלה, על פי המתווה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולא לפי פקודת הנזיקין.
המסגרת המשפטית
על פי רוב, תביעות בגין תאונות דרכים מתבררות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. סעיף 7 לחוק מונה את הנפגעים אשר אינם זכאים לפיצויים לפי החוק ובתוך כך נהגים ללא ביטוח חובה לפי פקודת הביטוח. נפגעים אלו יכולים להגיש תביעה בגין תאונת דרכים מכוח פקודת הנזיקין. אשר לתחולת תקרות הפיצויי, בית המשפט העליון קבע לא מכבר כי במקרה בו נפגע בתאונת דרכים אינו זכאי להגיש תביעה לפי חוק הפיצויים, ועומדת לו הזכות להגיש תביעת פיצויים מכוח פקודת הנזיקין, "לא חלות עליו המגבלות הקבועות בחוק הפיצויים". הטעם לכך הוא כי תובע לפי פקודת הנזיקין מאבד את יתרונות חוק הפיצויים כגון אשם תורם.
טענת אשם תורם כנגד התובע יכולה להישמע גם במקרים בהם הנהג הפוגע הורשע בהליך פלילי וגם כאשר ממצאי הליך זה התקבלו כראיה במשפט האזרחי. דהיינו, ייתכן ושאלת האשם התורם של הנפגע לא הייתה רלבנטית להליך הפלילי, אך יש בה כדי להשפיע על פסיקת הפיצויים. בית המשפט פנה אפוא לבחון האם הייתה רשלנות תורמת לתאונה מבחינתו של התובע (מהי רשלנות זו ומהו השיעור שיש לנכות בגינה מסכום הפיצויים). לאחר סקירת האירוע והנתונים שהונחו בפניו, קבע בית המשפט כי התאונה התרחשה בשל "רשלנות רבתי" מצידו של הנתבע ועל כן הוא חייב בפיצויים למשפחת המנוח במלואם.
זכות קדימה – התאונה התרחשה בצומת לא מתומרר וזכות הקדימה הייתה לרכב הפוגע. בין הצדדים אף לא הייתה מחלוקת לגבי העובדה שהמנוח היה צריך לצפות את הגעתו של הרכב הפוגע מימין. עם זאת, הנתבעים לא הוכיחו שזכות הקדימה הופרה ולא הוכח שהמנוח יכול היה לראות, בעת כניסתו לצומת, את רכבו של הנתבע. בית המשפט חישב את מהירותו של הנתבע בעת הפגיעה, אל מול שדה הראיה אשר היה פתוח בפני המנוח, ונקבע כי ייתכן והרכב הפוגע לה היה בשדה ראייתו של המנוח בעת כניסתו לצומת.
נהיגה ביודעין ללא טסט – בית המשפט קבע כי לעובדה זו אין משמעות לגבי קביעת האשם התורם של המנוח. העדרו של ביטוח חובה וטסט לרכב אינם קשורים כלל לאופן התרחשות התאונה דנן. "מי שנוהג ללא ביטוח תקף וללא טסט, ביודעין, נוטל על עצמו את ההשלכות המתבקשות (הן בהיבט האזרחי והן בהיבט הפלילי)", נכתב בפסק הדין, "עם זאת, בין נסיעה ללא ביטוח וטסט ובין הטלת אשם תורם להתרחשות התאונה, אין ולא כלום".
חציית הצומת – נהג הרכב הפוגע טען כי המנוח חצה את הצומת באלכסון ובצורה מסוכנת. עם זאת, דברים אלו נדחו בבית המשפט בהסתמך על חוות דעת מקצועיות של בוחני משטרה שהגיעו למקום האירוע.
חגורת בטיחות – אחת הטענות המשמעותיות ביותר של הנתבעים הייתה כי נזקיו של התובע נגרמו לו, בין השאר, בגין העדר חגורת בטיחות. עם זאת, בית המשפט קבע כי בנסיבות התאונה לא הוכח שחגורת בטיחות הייתה יכולה לסייע למנוח להינצל מהאירוע. ראשית, בית המשפט ציין כי הנתבע לא הוכיח שהמנוח לא היה חגור. שנית, אך בוחן התנועה מטעם המשטרה העיד כי ישנם מקרים בהם נפגעי תאונות דרכים מוצאים את מותם באירוע חרף חגורת הבטיחות.
.png)
