חניך בחוג קרב מגע הגיש תביעה לפיה הוא נפצע ברגלו במהלך החוג בגין פעולותיו של המדריך. בית המשפט השלום דחה את התביעה וקבע כי הדברים אירעו במסגרת "מהלכם הרגיל של התרגילים בחוג". מדובר בצעיר אשר השתתף בקורס קרב מגע ובמהלך אחד השיעורים ביקש ממנו המדריך להגיע לקדמת הבמה וזאת על מנת להדגים לשאר החניכים תרגיל מסוים.
יש לכם שאלה?
התובע טען כי במהלך ההדגמה האמורה בעט המדריך בעוצמה ברגלו וגרם לו לנזקי גוף. לטענתו, מדובר היה בבעיטה מפתיעה, וזאת משום שהמדריך ניסה ללמד את החניכים כיצד יש להתמודד עם תקיפה באמצעות מקל. החניך טען כי הבעיטה לא הייתה חלק מההגנה הדרושה ומדובר ברשלנות מצידו של המדריך כלפיו.
פעילות ספורט היא פעילות מסוכנת
הנתבע טען כי מדובר בתרגיל אשר הוא הדגים מספר פעמים והקבוצה אף תרגלה אותו בשיעורים הקודמים. כמו כן, נטען עוד כי בטרם נפצע התובע, התרגיל הודגם עליו בדרך של לימוד והסבר. המדריך הוסיף כי מדובר בפציעה אשר טבעית בקונסטלציה של הדברים כאשר מדובר בחוג קרב מגע במסגרתו תיתכנה פגיעות פיסיות. בית המשפט קיבל את טענותיו של המדריך ודחה את התביעה.
בפסק הדין נכתב כי לא הוכח שהפציעה נגרמה לאחר בעיטה מפתיעה כדברי החניך והאחרון אף נמנע להביא בפני בית המשפט עדים אשר יתמכו בגרסתו. כמו כן, החניך ניסה להעצים את נזקיו בעיני בית המשפט והדבר פגע באמינותו. השופטת הפנתה בפסק הדין לפסק דין ועקנין אשר ניתן בע"א 145/80 פד"י ל"ז 113, 126. בפסק דין זה נקבע כי אדם אשר משתמש במתקן ספורט, בין אם מדובר בצופה ובין אם במשתתף עסקינן, עלול למצוא עצמו נפגע מסיכונים שונים הכרוכים בפעילות הספורטיבית. עד כמה שמדובר בסיכונים טבעיים, לא תקום אחריות כלפי המזיק. אדם אשר לוקח חלק בפעילות ספורטיבית, חזקה עליו שהוא מקבל את הסכנות הטמונות בה (כל אימת שהן ברורות ונחוצות).