פסילת שופט איננה עניין של מה בכך. מדובר בצעד חריג אשר לא ייעשה בנקל. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו פעם נוספת. הפעם, הטענה הייתה כי יש לפסול את השופט וזאת בשל ביקורת אשר מתח האחרון על עורך דינו של אחד הצדדים. בית המשפט העליון דחה את הבקשה. הנשיאה, דורית בייניש, כתבה בפסק הדין כי ביקורת איננה מקימה עילת פסילה, וזאת כל אימת שלא עולה ממנה "סלידה ממשית" של השופט מעורך הדין.
מדובר בפרשה העוסקת בכתב אישום שהוגש כנגד אדם בגין מספר עבירות מס. הדיון הפלילי בעניינו של הנאשם נעשה בבית המשפט השלום בנצרת בפני השופט ג'ורג' אזולאי. עורך דינו של הנאשם, לאחר שהגיש מספר בקשות שנדחו, ביקש מהשופט לפסול עצמו. עורך הדין טען כי השופט אזולאי נוקט כלפיו בעוינות מזה שנים ועוינות זו באה לידי ביטוי, לדבריו, בביטויים עולבים, אמירות מבזות, ומניעת מתן הזדמנות שווה להציג טיעוניו בפני בית המשפט. בקשה זו נדחתה על ידי אזולאי וערעור עליה הונח לפתחו של בית המשפט העליון.
"היכרות מוקדמת אינה עילת פסלות"
לדאבונו של עורך הדין, גם בית המשפט העליון השיב ידו ריקם. הנשיאה קבעה כי ניתן היה להורות על דחיית הבקשה כבר משום שהבקשה הוגשה בעיצומו של המשפט, וזאת כאשר טענותיו של עורך הדין נשענות על התייחסות קודמת. כמו כן, הנשיאה הוסיפה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.
"ההיכרות עצמה בין עורך הדין לבין השופט אזולאי איננה יכולה – לכשעצמה – להוות עילת פסלות", כתבה בייניש בהחלטתה, "גם אם לא מדובר בהיכרות חיובית, הרי שהיכרות זו מבוססת על רקע מקצועי בלבד". הנשיאה הוסיפה כי במקרים בהם יוכח כי בין השופט לבין עורך הדין יש היכרות קודמת העולה כדי סלידה של ממש, וסלידה זו באה לידי ביטוי ביחסי עוינות או מדון, בין עורך הדין לשופט, ייתכן ויהיה מקום להורות על פסילת היושב על כס השיפוט.
עם זאת, הנשיאה ציינה כי מדובר בחריג מיוחד אשר חייב להיות מנומק באופן בו הנסיבות מצביעות על "ביטוי ממשי של העוינות בנסיבות העניין". אין די בעניין זה בתפיסתו הסובייקטיבית של עורך הדין כלפי השופט. עורך דין המבקש לפסול שופט צריך להוכיח כי העוינות פוגעת בו באופן אובייקטיבי. במקרה דנן, קבעה הנשיאה, לא הוכחו הנסיבות המצדיקות את פסילת השופט אזולאי.
(1).jpg)
