רע"פ 2533/10 + רע"פ 3066/10

 

בית המשפט העליון נדרש לבחון שני ערעורים אשר הונחו לפתחו ואשר עסקו בעבירות ההסתה לאלימות והסתה לטרור. תחילת הפרשה הינו בכתבה בחדשות ערוץ 10 אשר שודרה בחג פורים בשנת 2003. לכתבה התראיינו שני אזרחים אשר הביעו דעות שנויות במחלוקת בנוגע ל"טבח במערת המכפלה" אשר ביצע ברוך גולדשטיין בחברון בשנת 1994.

 

יש לכם שאלה?

פורום רישום פלילי

פורום כתב אישום

פורום מעצר

 

המרואיינים דיברו בשבחו של גולדשטיין, טענו כי יגאל עמיר (רוצח ראש הממשלה) לא היה רוצח אלא "יצחק רבין הוא הרוצח" וכדומה. אחד המרואיינים הורשע ונגזרה עליו חצי שנת מאסר על תנאי וקנס בגובה 10,000 שקלים. לעומת זאת, המרואיין השני זוכה בדין. בעקבות הפסיקות הסותרות, הונחו לפתחו של בית המשפט העליון שני ערעורים – אחד של המדינה (כנגד זיכוי המרואיין הראשון) ואחד של המרואיין המורשע (כנגד הרשעתו). כל אחד מהצדדים הפנה את בית המשפט העליון לפסיקה התומכת בעמדתו.

 

השופט הנדל קבע כי ברמה הקונקרטית הוא אינו נדרש לבחון את הסוגיה לעומק, וזאת בשל חלוף הזמן וקביעותיהם העובדתיות והמעוגנות היטב של הערכאות הנמוכות. עם זאת, השופט קבע כי יש מקום לבחון את עבירת ההסתה ברמה העקרונית ולהציבה במסגרת מודל ובו כללים ברורים.

 

האיזון בין הסתה לבין חופש הביטוי, ציפור נפשה של הדמוקרטיה

 

השופט הנדל עמד בפסק דינו על האיזון בין הצורך למנוע אלימות ובין חופש הביטוי. מחד גיסא, השופט התייחס למהותו של חופש הביטוי בתפיסת המשפט הדמוקרטית – "הלכה פסוקה היא כי עיקרון חופש הביטוי הינו אחד ממושכלות היסוד של כל משטר דמוקרטי באשר הוא. מדובר בזכות אשר הוגדרה כזכות עילאית עוד מימיה הראשונים של המדינה. פגיעה בחופש הביטוי איננה אלא פגיעה בציפור נפשה של הדמוקרטיה".

 

אי לכך, קבע השופט הנדל, אין ספק כי חופש הביטוי צריך "לסבול" גם אמרות קשות אשר גובלות לעיתים בהסתה של ממש. עם זאת, מאידך, חברה דמוקרטית חייבת למגר מתוכה דעות קיצוניות אשר הווייתן ומהותן מסכנת את הדמוקרטיה והציבור. כמו כן, לא אחת הוכח כי קיים קשר הדוק בין מילים ובין מעשים קיצוניים. קל וחומר כאשר עסקינן באישים מוכרים אשר רבים נושאים אליהם מבט.

 

בית המשפט קבע כי רק במקרים בהם פרסום האמירה עלול לגרום לביצוע מעשה טרור או אלימות, יש מקום להגביל את חופש הביטוי. אי לכך, נקבע כי כאשר בית המשפט בוחן האם חופש הביטוי נסוג מפני אמירה מסוימת, עליו לבחון את הביטוי לעומק, ולפרק אותו לגורמים המרכיבים אותו. כמו כן, מוטל על בית המשפט לבחון את האמירה כמכלול וזאת מבלי לפרק את ממנה את האווירה הציבורית, מהות המפרסם, סוג האלימות, היקף הפרסום, היקף הקבוצה החשופה לפרסום, קהל היעד, המדיה בה התפרסמו הדברים וכדומה. במילים אחרות, בית המשפט קבע כי יש לשאול "מי אמר למי ובאיזה הקשר". כמו כן, ניתן לשאול שאלות נוספות כגון "מה נאמר? היכן נאמר? באיזה אופן נאמר?".