תא (עפ') 7744-02-08
סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד) קובע כי במידה ונקבעה לנפגע, על פי כל דין, דרגת נכות בשל תאונת דרכים, קביעת הנכות הנ"ל תחייב גם לצורך תביעה לפי חוק הפלת"ד. עם זאת, בית המשפט רשאי לאפשר לבעל דין אשר מבקש לתקוף את קביעת הנכות להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה. בית המשפט, בבואו להתיר הגשת ראיות כאמור, ינמק את החלטתו מטעמים שיירשמו.
יש לכם שאלה?
מאחורי סעיף 6ב' עומדת התכלית לפיה יש לייעל את מהלכן של תביעות פיצויים בעקבות תאונות דרכים ואין לקבוע נכות פעם נוספת, לאחר שזו נקבעה על ידי גורמים מוסמכים ולפי כל דין. גורמים מוסמכים אלה יכולים להיות ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי, ועדות רפואיות במשרד הביטחון וכדומה. עם זאת, לעיתים, דיונים בנוגע לקביעות נכות "מתגלגלות" בין וועדות שונות, ובמקביל מתנהלת תביעת הפיצויים כנגד חברת הביטוח בגין תאונת הדרכים. מהי אפוא הנכות הרלבנטית לעניין זה, במקרים בהם וועדת רפואית לעררים קובעת נכות נמוכה מוועדה רפואית ראשונה?
השופט ריבלין, בספרו "תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים", מהדורה שלישית (1999), התייחס לסוגיות כגון דא (בעמ' 499). וכותב השופט ריבלין, "קביעת דרגת נכות יציבה מחייבת גם בתביעת פיצויים לפי חוק הפלת"ד וזאת כל אימת שהיא לא שונתה על ידי ערר או בדיקה מחדש במסגרת ההליכים המתקיימים על פי הדין האחר. דהיינו, במקום בו הקביעה שונתה לפי הדין האחר, בעלי הדין מחויבים על פי הקביעה החדשה כל עוד תביעת הפיצויים תלויה ועומדת, ואפילו אם נשמעו בה כבר ראיות".
וועדה רפואית לערר הורידה את הנכות אך הערר בוטל
סוגיה זו הונחה לאחרונה לפתחו של בית המשפט השלום בעפולה, ומעשה שהיה כך היה. אישה נפגעה בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. בעקבות ההכרה באירוע, גם כתאונת עבודה, הוגשה תביעה לביטוח הלאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה.
וועדה רפואית ראשונה בחנה את מצבה הבריאותי של התובעת וקבעה לאחרונה נכות צמיתה בשיעור של 19% (בגין נכות אורטופדית, נוירולוגית ופלסטית). התובעת לא הייתה מרוצה מהקביעה והגישה ערר בפני הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה הרפואית לעררים בדקה את התובעת וקבעה דווקא כי יש להוריד את דרגת הנכות ולהעמידה על 0%.
הביטוח הלאומי פנה לתובעת והעמיד בפניה שתי אפשרויות – הצגת מסמכים לסתור את קביעות הועדה הרפואית לעררים, או משיכת הערר והותרת קביעתה של הוועדה הרפואית הראשונה על כנה. התובעת בחרה באפשרות השנייה. בעקבות כך, נקבעה לתובעת, ביוני 2007, נכות צמיתה בשיעור של 19% והאחרונה קיבלה מענק מהמוסד לביטוח לאומי.
בתביעת הפיצויים כנגד חברת הביטוח טענה הנתבעת כי יש להעמיד את נכותה של התובעת על 0% וזאת בהתאם לקביעתה של הוועדה הרפואית לעררים. חברת הביטוח הגדירה את קביעת הוועדה לעררים כ"קביעה פוזיטיבית אשר ניתנה על פי סמכויות הוועדה לעררים ומתוקף תפקידה". נטען כי קביעה זו ענתה להגדרת "נכות על פי דין" אשר קבועה בסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. חברת הביטוח סברה כי יכולתה של התובעת למשוך את ערעורה לא הייתה יכולה לאיין את קיומה של קביעת הוועדה לעררים, לפיה לאחרונה לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה.
החלטת הוועדה לעררים – הבעת דעה ותו לא
מנגד, התובעת טענה כי הנכות הצמיתה אשר נקבעה לה על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון היא הנכות "על פי דין" אליה מתייחס במקרה זה סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. לטענתה, הנכות המחייבת לפי החוק הייתה הנכות אשר המל"ל הכיר בה בסופו של היום, ואין נפקה מינה כיצד התקבלה ההחלטה הלכה למעשה. זאת ועוד, התובעת הוסיפה כי קביעת דרגת נכות על בסיס מסקנותיה החלקיות של וועדת העררים, הייתה עלולה לקפח אותה וזאת משום שהדרך לתקוף את הממצאים בבית הדין לעבודה הייתה חסומה בפניה כעת.
בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי הדין עם התובעת. אי לכך, נקבע כי נכותה של האחרונה תעמוד על 19% גם במסגרת תביעת הפיצויים כנגד חברת הביטוח. ראשית, בית המשפט ציין כי לא הייתה מחלוקת שההליך בפני המל"ל הסתיים בקביעת נכות לתובעת בשיעור של 19%. דרגה זו, הודגש, הייתה דרגה סופית אשר לפיה שולם לתובעת גם מענק מהמל"ל. שנית, בנסיבות המתוארות במקרה זה, נקבע בפסק הדין כי כאשר התובעת פעלה בהתאם לזכותה ומשכה את הערר, החלטת הוועדה הרפואית לעררים נותרה אפוא בגדר "הבעת עמדה ו/או גילוי דעה" – הא ותו לא. דהיינו, נקבע כי לא מדובר בקביעה לפי כל דין אשר יכולה לגבור על החלטתה החלוטה והסופית של הוועדה הרפואית הראשונה.
.png)
