ת"א 32154-04


האם מעסיק, אשר לא דאג לכך שעובדת ניקיון תציב שלט המזהיר מפני רצפה רטובה, ישלם פיצויים לעובד בגין החלקתו? האם מדובר בתאונת עבודה המקימה חבות כלפי המעסיק, או שמא עסקינן ב"סיכון טבעי ורגיל"? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בתל אביב. בית המשפט נדרש אפוא לבחון את היקף אחריותו של המעביד כלפי העובד, הן מכוח הנסיבות הרגילות של הדברים (החלקה על רצפה רטובה בזמן ניקיון) והן במסגרת חובת הזהירות המוטלת על המעסיק בכפוף לקביעות החוק והפסיקה.

 

יש לכם שאלה?

פורום תאונות עבודה

פורום מחלת מקצוע

פורום ועדה רפואית

פורום אחוזי נכות

פורום תביעות ביטוח


מדובר אפוא בתביעת פיצויים אשר הוגשה על ידי איש שיווק ומכירות לאחר החלקה על רצפה מחוץ למשרדו שהייתה באותה העת "חלקה ורטובה עם חומר שטיפה". התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והתובע הגיש תביעת פיצויים גם כנגד מעסיקו וחברת הביטוח שלו (מכוח פוליסת ביטוח אחריות מעבידים). הצדדים היו חלוקים בנוגע לשאלת האחריות ושאלת גובה הנזק. מאמר זה יסקור את המחלוקת בכל הנוגע לאחריות לתאונה.


הפרת חובות חקוקות, האמנם?


התובע טען כי המעסיק חייב לפצות אותו בגין נזקיו, וזאת מחמת מספר טעמים. ראשית, הוא החליק על הרצפה ביציאה ממשרדו וזאת משום שהיא הייתה רטובה, חלקה, ומלאה בחומר שטיפה. לטענתו, מדובר ברצפה שחורה אשר לא היה ניתן להבחין על גביה בחומרים וברטיבות. התובע טען עוד כי הוא הרגיש את הרטיבות רק לאחר שנפל, וזאת בעקבות מישוש בגדיו.


שנית, התובע טען כי הוא הבחין בעגלת הניקיון אשר הייתה בקצה החדר, וזאת רק לאחר נפילתו. למעשה, לטענתו, הנתבעת (החברה) אשר העסיקה אותה חבה כלפיו בחבות בנזיקין מכוח היותה מעבידתו והאחראית על המבנה. התובע טען אפוא כי הנתבעת הפרה כלפיו חובות החקוקות אשר היו מוטלות עליה כגון – חובה חקוקה על פי חוק ארגון הפיקוח על עבודה תשי"ד- 1954 על תקנותיו, חובה חקוקה על פי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל – 1970 והתקנות שהותקנו על פיה, וחובה חקוקה על פי תקנות התכנון והבניה תש"ל- 1970.


המעסיק וחברת הביטוח שללו את טענותיו של התובע מכל וכל. ראשית, הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שהיא הוגשה בשיהוי רב, שבע שנים לאחר המקרה. לטענתן, הגשת התביעה באיחור כה גדול הסבה להן נזק ראייתי כבד ודי בטעם זה כדי לדחותה. לגופו של עניין, הנתבעות טענו כי אין להטיל עליהן אחריות וזאת משום שהמעביד לא החזיק ב"אחריות אבסולוטית לכל תאונה אשר תתרחש במקום העבודה". הנתבעות הוסיפו כי "מדובר באירוע רגיל, בגדר סיכון סביר ויומיומי".


אחריות המעביד כלפי תאונה בעבודה


מעבידים אחראים כלפי עובדיהם בחובת זהירות מושגית וזאת מכוח מערכת היחסים בין הצדדים. לדוגמא, כאשר מעביד מאפשר לעובד לעבוד עם כלים בלתי בטיחותיים, וכתוצאה מכלים אלה נגרמו לעובד נזקים גופניים, האחרון יכול לתבוע את מעסיקו בגין רשלנות והפרת חובת הזהירות. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי אחריות איננה מוטלת בגין "כל נזק".


הנשיא (בדימוס) אהרון ברק התייחס לכך בפסיקתו בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח'. "לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי)", כותב ברק, "ידוע לכל כי חיי היום-יום מלאים סיכונים. סיכונים אלה עלולים להתממש ואף לגרום נזקים. לא אחת, נזקים אלה נגרמים מבלי שיוצרי הסיכונים יידרשו לשאת באחריות בגינם". לדידו של ברק, הטעם לכך הוא כי עסקינן ב"סיכונים טבעיים ורגילים אשר אינם מגבשים את הפרת של חובת הזהירות הקונקרטית".


אי הצבת שלט – רשלנות מצד המעסיק


במקרה דנן, התובע טען כי לא היה ניתן לראות את חומרי הניקיון והרטיבות על הרצפה השחורה. כמו כן, לדבריו, עובדת הניקיון לא הציבה במקום שלט אזהרה ("רצפה מחליקה"), ושלט כאמור נרכש על ידי המעסיק רק לאחר התאונה ובעקבות הפצרותיו. בית המשפט בחן את תמונות המקום אשר הוצגו על ידי התובע וקבע כי אכן ניתן להתרשם שישנו קושי להבחין ברטיבות על הרצפה המדוברת (וזאת בשל צבעה השחור המבריק). כמו כן, בית המשפט מצא את עדותו של התובע "מהימנה ועקבית".


נקבע כי המעסיק לא הקפיד על "כללי הבטיחות בעבודה" ולא הוצבו שלטי אזהרה בנוגע לחלקלקותה של הרצפה בעת הניקיון. "הצבת שלט אזהרה על היות הרצפה רטובה או לאחר שטיפה אינה דורשת הוצאה ניכרת או התארגנות מיוחדת מצד המעביד. מדובר באמצעי זהירות מקובל ופשוט. מנגד עצם הצבתו יש בה כדי לתפוס את תשומת הלב של העובר בדרך ולהזהירו שישים לב לצעדיו. מקום שהמעביד בוחר לקיים שטיפת רצפות במהלך יום העבודה, ובעת שעובדיו מסתובבים באזורים הנשטפים, עליו לדאוג להסב את תשומת ליבם על מנת שייזהרו בצעדיהם", נכתב בפסק הדין. אי לכך, השופטת קבעה כי המעסיק התרשל כלפי העובד והוא חייב בפיצויים.