תמ"ש (קריות) 11495-11-08 פלונית נ' פלוני
כאשר בני זוג יהודים מתחתנים כדת משה וישראל, הבעל מתחייב לזון את אשתו במהלך כל שנות הנישואין. דהיינו, עליו לשלם לאשתו מזונות כל אימת שהוא נשוי לה. ישנם מקרים בהם ניתן לשלול את זכותה של האישה למזונות וזאת בגין עילות כגון בגידה, נטישה חד צדדית של הבית המשותף וכדומה. פעמים רבות, תביעות למזונות אישה מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות, וזאת כאשר בני הזוג מתכוונים להתגרש.
יש לכם שאלה?
במקרים אלה, האישה יכולה לבקש מזונות אישה עד למתן הגט בפועל, וזאת בעבור התקופה שבין ההחלטה על הגירושין ועד הגט. כיצד יש לפעול כאשר האישה מעכבת ביודעין את הסדרת הגט, בטענות שונות בנוגע לרכוש הצדדים, ובכך היא מרוויחה למעשה מזונות שלא ביושר? האם ניתן להפסיק את המזונות? להלן דוגמא למקרה כאמור.
הבעל מבקש הפסקת המזונות באופן רטרואקטיבי
מדובר בבני הזוג אשר נישאו זה לזו בשנת 1982 ונולדו להם ארבעה ילדים. במסגרת הליכי גירושין אשר החלו ביניהם בשנת 2008, הבעל חויב בתשלום מזונות אישה זמניים בסך 1,500 ₪ לחודש. בעקבות העיכוב בקביעת הגירושין, הבעל ביקש לבטל את מזונות האישה, וזאת באופן רטרואקטיבי ממועד פסיקתם. לדבריו, האישה זנתה תחתיו והיא מנהלת מערכת יחסים עם גבר אחר. כמו כן, הבעל טען כי לאישה יש די כסף למחייתה.
בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה הצדיקו את הפחתת המזונות אך לא את שלילתם המלאה. החוק בישראל קובע כי אדם חייב בתשלום מזונות בן זוגו על בסיס הדין האישי החל עליו. במקרה דנן, מדובר בדין העברי (היות ובני הזוג יהודים). הדין העברי קובע כי החובה בתשלום מזונות אישה חלה על הבעל כל אימת שטרם פקע קשר הנישואין. עם זאת, ישנם מקרים בהם חרף הנישואין הרשמיים, התא המשפחתי חסר כל תוכן. הלכה פסוקה היא כי קשר נישואין איננו יכול לשמש כעלה תאנה לשם חיוב אדם במזונות אשתו.
במקרה דנן, שני הצדדים, הן הגבר והן האישה, העידו כי פניהם לכיוון אחד - גירושין. למעשה, הוכח בבית המשפט כי הנישואין היו רק אמצעי לתשלום המזונות בלבד. במשך שנתיים הצדדים ניהלו הליכי גירושין ארוכים, מתישים ורווי האשמות והשמצות. כמו כן, בשנים האחרונות ישנה מגמה בפסיקת בתי המשפט להתיר פירוק קשר נישואין כאשר אחד מהצדדים מעוניין בו והשני מסרב. במקרים אלה, בתי המשפט נוקטים ביד קשה כנגד סרבני גירושין למיניהם.
מזונות נוספים לשנה וחצי
בית המשפט קבע כי הותרת מזונות האישה הפסוקים במקרה זה הייתה עלולה לגרום לקיבוע הסכסוך ומניעת פיתרון לשני הצדדים. נקבע כי עיקרון תום הלב לא היה יכול להצדיק הליכה בנתיב של הותרת המזונות על כנם. לא אחת, בתי המשפט קבעו כי ניתן להפחית מזונות אישה, גם כאשר הם נפסקו על פי פסק דין, וזאת כאשר האישה היא זו אשר מעכבת את ההסדר הרכושי והגירושין.
לדוגמא, חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים הוחלה זה מכבר גם על פסיקת מזונות. במקרה דנן, השופט קבע כי מדובר במצב של נתק ממושך בין הבעל והאישה, כאשר כל אחד מהצדדים חי בנפרד. יתרה מכך, שני בעלי הדין כבר החלו לקיים מערכות יחסים עם בני זוג חדשים. אי לכך, נקבע כי המשך חיוב הבעל במזונות היה עלול להנציח נישואין חסרי תוחלת וליצור מצב לא טבעי ולא צודק. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להפחית את המזונות ולא לשלול אותם לגמרי.
נקבע כי למרות שהאישה הייתה הגורם המעכב מבחינת הגט והגירושין, היה מקום לאפשר לה "תקופת שיקום" בכדי שהיא תוכל להיערך להפסקת החיוב. אי לכך, נקבע כי כאשר תתקבל החלטה על איזון משאבים בין בני הזוג, יבוטל החיוב במזונות. בכל מקרה, נקבע כי האישה תוכל לקבל מזונות מבעלה רק בעבור 18 חודשים נוספים.
