חתונה יכולה להיות, ללא ספק, אירוע מרגש וגדול עבור הכלה, החתן ובני משפחותיהם. לעיתים, למרות "קשירת הגורל" תחת החופה, זוגות ממשיכים לנהל משטר של הפרדה רכושית בכל הנוגע לכספיהם (גם לאחר החלפת הטבעות). עצם מעמד הנישואין איננו מקים שותפות בכספים כאלה או אחרים. דהיינו, זוגות יכולים לנהל חשבונות נפרדים גם כאשר הם נשואים.
יש לכם שאלה?
במקרים כגון דא, במידה ובני הזוג יחליטו "לפרק את החבילה", הם לא יצטרכו לאזן בין הסכומים אשר הופרדו בחשבונות בנק שהיו פרטיים באופן ברור. להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר בתביעה כספית אשר הוגשה על ידי אישה כנגד בעלה, וזאת בעניין חשבונות שונים וכספים שהצטברו במהלך החתונה ותקופת החיים המשותפת. האישה טענה כי הכספים בחשבון הבנק של בעלה היו כספים משותפים שיש לחלקם בין הצדדים. כמו כן, נטען כי הבעל הבריח כספים מחשבון הבנק, במרמה ובחוסר תום לב.
מנגד, הבעל טען כי הוא ואשתו ניהלו משטר של הפרדה רכושית. לדבריו, הם החזיקו בחשבונות בנק נפרדים והיו אחראים על הכנסותיהם והוצאותיהם שלא באופן משותף. באשר לכספים בחשבון הבנק, הבעל טען כי מדובר בכספים שלו בלבד. לדוגמא, הוא טען כי היו בחשבון סכומים משמעותיים שנצברו על ידו טרם הנישואין (ואשר שימשו בחלקם למימון החתונה).
מבחינת הצטברות הכספים השוטפת, הבעל טען כי הוא עבד בתור מאבטח והשתכר כ-4,500 שקלים בחודש, כאשר אשתו איננה עובדת "וחיה בבזבזנות על חשבונו". לטענתו, הוא העניק לתובעת כרטיס אשראי על החשבון הנ"ל, והאחרונה "דאגה" לחיובים בכרטיס שהיו גבוהים מהכנסתו באופן משמעותי. יתרה מכך, הבעל הדגיש כי במהלך תקופת החיים המשותפת, אשתו קיבלה מלגת לימודים בסך כמה מאות שקלים, אשר הופקדה בחשבון פרטי הרשום על שמה.
בית המשפט: האישה לא העבירה שקל אחד לחשבון "המשותף"
בית המשפט לענייני משפחה בחן את הסוגיה וקבע כי חשבונות הבנק של בני הזוג היו חשבונות נפרדים. דהיינו, תביעתה של האישה למחצית מהכספים אשר הצטברו בחשבון הבנק של הבעל נדחתה. בפסק הדין נקבע כי לא ניתן להתעלם מכך שישנה משמעות משפטית לעובדה שהצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים. כמו כן, האישה בעצמה העידה כי היא הפקידה בחשבון הבנק שלה כספים שונים שקיבלה במהלך היותה סטודנטית, וזאת מבלי לחלוק אותם עם בעלה. למעשה, בעוד האישה לא העבירה ולו שקל אחד לחשבון הבנק של הנתבע, היא נהנתה מכרטיס האשראי שלו והוא תמך בה מבחינה כלכלית לאורך כל הדרך.
בפסק הדין הודגש כי חשבון הבנק של הבעל נפתח מספר שנים לפני הנישואין והוא הפקיד אליו את הכנסתו מדי חודש. כאשר האישה ביקשה לחלק את הסכומים אשר הצטברו בחשבון הבנק הנ"ל, היא לא ערכה הפרדה בין הכספים אשר היו שייכים לבעל מלפני הנישואין, לבין הכספים שנצברו בחשבון לאחר מכן.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שחשבון הבנק של הבעל היה חשבון בנק משותף, וזאת למרות שהתובעת החזיקה כרטיס אשראי לחשבון זה. לא זו אף זו, האישה העידה בעצמה כי לאחר כחצי שנה מאז החתונה היא שאלה את בעלה אודות פתיחת חשבון בנק משותף, וזה אמר לה "נפתח בהמשך, אל תדאגי". דהיינו, האישה ידעה היטב כי בעלה איננו רואה בחשבון הבנק הרשום על שמו כחשבון השייך לשני הצדדים מתוקף הנישואין.
יש להדגיש כי העובדה שחשבונות הבנק היו נפרדים לא איינה את האפשרות כי הופקדו לחשבונות אלה "כספים משותפים". דהיינו, כספים משותפים יכולים בהחלט להיות מופקדים לחשבון פרטי של אחד מבני הזוג. עם זאת, במקרה דנן, הוכח כי כל הכספים המשותפים אשר היו אי פעם לבני הזוג שימשו אותם למימון הוצאות חתונתם (היו נשואים שנתיים בלבד). אי לכך, נקבע כי לא נותרו בחשבון הבנק של הבעל כספים "משותפים" והתובעת לא הייתה זכאית למחצית יתרת החשבון (שמקורה היה בכספים שהבעל צבר מלפני הנישואין).
