פשר 21258/04 יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב


ערעור של החברות יוסף משה מהנדסים ואלון י' מהנדסים, על החלטת הנאמן בהקפאת ההליכים של חברת טלמניע בע"מ לדחות את תביעת חובן בשל איחור בהגשתן.


האם יש לקבל את הערעור?


1. באורח בסיסי, עניין לנו בדין דומה אשר נועד להשיג מטרה דומה: הצבת "רף קשיח" לגיבוש מצבת תביעות החוב, אשר מעבר לו קמה, הן לחייב והן לנושים, זכות מהותית שלא להיות "מוטרדים" עוד בידי תביעות חוב חדשות, כאשר חריגה מכלל זה מותרת על-פי דין אך ורק מטעמים מיוחדים שירשמו. מקרים בהם הוכח להנחת דעת בית המשפט, כי הנושה המאחר לא יכול היה, באורח אובייקטיבי, להגיש את תביעתו במועד.

 

זאת, כאשר נפסק במפורש כי מחדל בעניין זה הינו מהותי ולא פרוצדורלי, וגורר את אובדנה המוחלט של זכות התביעה כנגד החייב חדל הפרעון. זאת, אף במקרים בהם עסקינן בתביעה כנה ואמיתית, אשר אובדנה פוגע בזכות הקניין של הנושה וגורם לו נזק, ובלא האיחור לא היתה כל מניעה מלקבל את התביעה במלואה.


2. אין ספק, כי דין זה הינו נוקשה, ועשוי להסב לנושים מאחרים נזק כבד, אשר אינו תלוי בהכרח באשם או ברשלנות מצד הנושה המאחר.


3. ההלכה הפסוקה גורסת, כי ביצוע הפרסומים כדין (ברשומות ובעיתונות), כפי שהוא נערך בהליכי חדלות הפרעון השונים, מקימים ידיעה קונסטרוקטיבית של כל נושי החייב על אודות הליך חדלות הפרעון.

 

זאת, לצד הנחה בסיסית של הדין, הגורסת כי ראוי לנושה להדרש למצבו של החייב לפחות אחת לשישה חודשים (המועד הקבוע לעניין הגשת תביעות חוב בפירוק ופשיטת רגל); נושה אשר אינו טורח לעשות זאת, עשוי להתפס כחוטא במעין-רשלנות, אשר מהווה הצדקה לאיזון אינטרסים המעדיף את אינטרס ההסתמכות והסופיות של החייב והנושים אשר הגישו את תביעותיהם במועד.


4. משעסקינן בהקפאת הליכים, מן הראוי להתחשב בכך שהמטרה לשקם את החברה החייבת, אגב הסדר, הינה מטרה ראשית, אשר יכולה להיות מסוכלת על-נקלה אם תאמץ הפסיקה גישה "ליברלית" מדי כלפי נושים המאחרים להגיש תביעות חוב.

 

לא זאת, אלא אף זאת; לצד האינטרס של החברה החייבת, ישנה חשיבות ראשונה במעלה להסתמכותם של הנושים על הסופיות שבגיבוש מצבת הנשייה הנטענת בתום המועד להגיש תביעות חוב.


5. לצד שיקול כבד משקל זה, המושך לכיוון אימוץ ההלכה הנוקשה מתחום הפירוק לדיני הקפאת ההליכים, קיימים גם שיקולים אחרים, המושכים לכאורה לכיוון מנוגד.


ראשית, מן הראוי לציין כי בעוד בפירוק ופשיטת רגל קיים מועד ברור אחד של שישה חודשים אשר נקבע בידי המחוקק, הרי שהמועדים בהקפאת הליכים הינם מועדים שנקבעים בכל מקרה ומקרה, לפי החלטת בית המשפט. מעצם טיבה של הקפאת ההליכים וסד הזמנים בה היא מצויה בדרך-כלל, הרי שמועדים אלו נוטים להיות קצרים באופן ניכר משישה חודשים.


6. זאת ועוד; כאשר בהקפאת הליכים עסקינן, קיים שיקול נוסף אשר ראוי להתחשב בו, בכל האמור בהארכות מועדים - והוא החשש לניצול לרעה של "הרף הקשיח" בידי החברה. מן הראוי לזכור, כי בניגוד להליך פירוק כפוי, הרי שהיוזמה להקפאת הליכים באה מן החברה עצמה.

 

דבר זה מקים חשש כבד העומד תמיד "ברקע הדברים", והוא כי ההליך ינוצל לרעה בידי בעלי מניות חסרי תום-לב, המבקשים להשתמש בהליך השיקום כ"הליך שמיטת חובות". הליך אשר בסופו ירכשו הם עצמם את החברה, בין אם במישרין ובין אם באמצעות "עסקה סיבובית".
 

7. דומה, כי כאשר אנו דנים בהקפאת הליכים, הרי שלצד הבחינה ה"מסורתית" של הטעם האובייקטיבי בגללו נמנע הנושה מהגשת תביעתו במועד, מן הראוי לשקול גם את כל אלו: מידת האיחור, יחסית למועד שקצב בית המשפט, עד כמה עשויה תביעת החוב החדשה להשפיע על הסדר הנושים שהתקבל, אם התקבל, עמידת החברה בדרישת התקנות, בכל האמור לחשיפת רשימת נושיה.


8. במקרה דנן, בימה"ש לא שוכנע לחלוטין, כי לא ראוי היה כי המערערת תכלל ברשימת הנושים, ולו כנושה נטענת שטענותיה מוכחשות על-ידי החברה.

 

אלא, שבנסיבות המקרה, החלטתי כי קיים טעם אחר ומכריע, אשר מכוחו ראוי לדחות את הערעור - והוא העובדה כי המערערת אחרה את מועד 45 הימים להגשת תביעת חוב, אף אם יקבע כי מניין המועדים מתחיל מהמועד בו ידעה, באופן פוזיטיבי, על הקפאת ההליכים. למחדל שכזה אין כל הצדקה, ודי בו לקבוע כי המערערת יכולה וראוי היה כי תגיש את תביעת חובה תוך עמידה במועד.


לסיכום,

 

דין הערעור להידחות. המערערת אחרה את מועד 45 הימים להגשת תביעת חוב ולמחדל שכזה אין כל הצדקה.