תמש 41930/00 פלוני נ' פלונית
בהחלטה מיום 22.1.01 חוייב המבקש במזונותיה הזמניים של המשיבה בסך 4,000 ש"ח לחודש. יום 31.8.05 נדחתה בקשת המבקש לביטול החיוב ונקבע כי "כל עוד הצדדים לא התגרשו ובין חיוב בגט, וסירוב האשה, אין מקום לביטול המזונות".
ביום 18.2.07 נדחתה בקשה נוספת של המבקש לביטול המזונות ונקבע כי ההחלטה לחיוב בגט מיום 21.6.05 טרם הפכה חלוט ולפיכך לא ניתן לעתור להפסקת המזונות בהעדר קביעה פוזיטיבית חלוטה על עצם החיוב בגט כאשר ממילא אין קביעה של בימ"ש כי האשה מסרבת לקבל גיטה.
לטענת המבקש, הצדדים מנהלים הליכים משפטיים 8 שנים בקירוב. חילה קבע בית הדין הרבני כי על בני הזוג להתגרש אך לא היה חיוב מפורש. ביום 18.5.08 חייב בית- הדין הרבני את המשיבה לקבל גט פיטורין מבעלה. בעקבות החלטה זו עותר המבקש לשלילת מזונותיה.
בנוסף, המשיבה מורדת וגם, הפירוד הינו ממושך ומכן שיש לבטל את החיוב במזונות המשיבה.
האם יש לקבל את הבקשה?
1. אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו. רק על פי הוראות הדין האישי קמות או נעלמות חובת הבעל וזכותה של האשה למזונות. פסק דין שניתן בבית הדין הרבני, בגדר סמכותו, מחייב את הצדדים כמעשה בית דין בכל התדיינות אחרת ביניהם בפני ערכאה אזרחית.
2. לפי דין תורה החובה לזון את האשה נפסקת עם מתן פסק הדין המחייב את הצדדים להתגרש גם אם האשה טרם קבלה את הגט. במקרים בהם לא מדובר בעילות גירושין מוכחות לחיוב בגירושין, מפני התנהגותה של האשה, ביטול המזונות לא נעשה מעת מתן פסק הדין המחייב בגירושין אלא רק לאחר שסרבה האישה לקיים פסק זה.
משחיוב בית הדין את המשיבה בגירושין די בסירוב מצידה לקיים את העסק כדי שתאבד את זכותה למזונות בעשר למועד הפסקת החיוב במזונות זה יהיה ממועד הסירוב ולא ממועד פסק הדין המחייב בגירושין. ובאשר לחיוב האשה, זה חייב להיקבע פוזיטיבי ע"י ביה"ד.
3. ברם, באותם מקרים בהם החיוב בגט נפסק שלא מחמת התנהגות האשה, אין לשלול את מזונותיה אלא אם כן קבע ביה"ד הסדר כלכלי נאות לאשה וחייב בו את הבעל.
4. במקרה דנן, החיוב בגט אינו נובע מעילות גירושין מוכחות מפני התנהגות האשה ומשכך ובהתאם להלכה הפסוקה, מעוד הפסקת החיוב במזונות הינו מועד סירובה של המשיבה להתגרש אך זאת בכפוף לקיומו של הסדר כלכלי להבטחת זכויותיה של האשה. הגם שבענייננו מחלוקת כי מועד הסירוב הינו 9.7.08 הרי שאין בהחלטת ביה"ד התייחסות לכל הסדר כלכלי להבטיח את זכויותיה של המשיבה.
לסיכום,
החיוב בגט נפסק שלא מחמת התנהגות האשה, ולכן אין לשלול את מזונותיה אלא אם כן קבע ביה"ד הסדר כלכלי נאות לאשה וחייב בו את הבעל.
