ע"א 686/80 גיורא קינן נ' מנהל מס עיזבון
בהודעת שומה סופית מיום 9.8.79 קבע המשיב, מנהל מס עיזבון, את שומת העיזבון של המנוח קרונזון יוסף ובה כלל בנכסי העיזבון "'חסכון בעצמה'. אין מחלוקת, כי סכום זה הצטבר משני מרכיבים.
האחד - סכום של 106.26, 25ל"י - כספי תגמולים, שנתקבלו על-ידי המנוח ממוסד לחיסכון ולעזרה הדדית של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - כספי התגמולים) והאחר - סכום של 893.74, 50ל"י - כספי היוון פנסיה, נתקבלו על-ידי המנוח מחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - כספי הפנסיה).
שני אלה, שהסתכמו בסך של 000, 76ל"י, הופקדו על-ידי המנוח ביום 2.2.1972 בחשבון מס' 63766/35 בקופת תגמולים לעצמאיים "עצמה" ליד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - עצמה), ושוויים ביום הפטירה הגיע ל- 495, 621ל"י.
המערערים, בני המנוח, הגישו השגה על שומה זו, ככל שהיא מתייחסת לסכום הנ"ל של 495, 621ל"י, ובה טענו, כי אין לראותו כנכס של העיזבון, מהטעם שחלות עליו הוראות סעיף 3(א)(4) סיפא של חוק מס עזבון:
סכום המשתלם בפטירתו של הנפטר, או בתאריך מסויים שלאחריו, על-פי פוליסה לביטוח, או על-פי חוזה עבודה, או על-פי חברות בקופת פנסיה או תגמולים, אם דמי הפרמיה או התמורה, הכל לפי הענין, שולמו מנכסי הנפטר; אולם, לא יישב כנכס עזבון סכום כאמור המשתלם לבן-זוגו, לילדיו, לצאצאי ילדיו, או להוריו של הנפטר, או לכל אדם שהיה סמוך על שולחנו - אלא אם יוכח שדמי הפרמיה או התמורה ששולמו, כאמור, עלו על סכום המתקבל על הדעת בנסיבות המקרה."
המנהל קיבל את ההשגה רק לעניין הסכום, שהצטבר בחשבון "עצמה" מכספי התגמולים, אשר ביום צו תיקון השומה, 30.12.1979, הגיע שוויו ל- 093, 205ל"י. ההשגה לגבי כספי הפנסיה נדחתה. על צו זה ערערו המערערים לבית המשפט המחוזי בחיפה שהחליט לדחות את ערעורם. מכאן הערעור.
האם יש לקבל את הערעור?
1. סעיף 3(א)(4) כלל אינו חל כאן. אין לתפוס את המנהל בנימוק מוטעה שנתן בצו ולמנוע על-ידי כך בירורה המלא והנכון של השאלה, מה הוא המס הנכון, שהמערערים חייבים בו, והרי מסמכותו ומחובתו של בית המשפט לשום את העיזבון ולפסוק בעניין המס המגיע מן המערערים, כפי שמורה תקנה 12(ו) מתקנות מס עזבון.
2. המערערים, שעליהם, כך החליט, חובת ההוכחה, לא הוכיחו כי התמורה ששולמה לא עלתה על סכום המתקבל על הדעת בנסיבות המקרה, על-מנת שהסכום לא ייחשב כנכס העיזבון כאמור בסעיף 3(א)(4) הנ"ל.
3. ההפקדה שעשה המנוח בחשבון "עצמה", שעליה חלים התנאים המפורטים במכתב "עצמה" מיום 15.2.72, אינה מהווה "סכום המשתלם בפטירתו של הנפטר, או בתאריך מסוים שלאחריו ... על פי ברות ... בקופת תגמולים ..." במובן סעיף 3(א)(4) הנ"ל, שאינו חל לכן במקרה הנדון.
4. מהבחינה המהותית אין סעיף 3(א)(4) של החוק חל על כספי התגמולים, שהושקעו בהשקעה נזילה בחשבון "עצמה", מאותם טעמים, שאינו חל על כספי הפנסיה, והמנהל אכן טעה, כשהחליט לקבל את ההשגה לעניין זה. אכן, לא הה דבר שימנע מהמנהל עצמו לפעול לתיקון טעותו ולהוציא צו המגדיל את סכום המס.
לשם כך לא היה חייב לפנות לבית המשפט, אלא משנפתחה השומה כתוצאה מההשגה, רשאי היה לפעול לפי סמכותו בסעיף 16(ב) של החוק. העובדה, שהוא לא עשה זאת, והוא מבקש להשתמש בערעורם של המערערים כדי לפתוח את העניין מחדש בבית המשפט, אינה גורעת מחובתו של בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על-פי תקנה 12(ו) הנ"ל, ובלבד שמבחינה דיונית לא ייגרם על-ידי כך עוול לנישומים המערערים.
לסיכום,
יש לדחות את הערעור. כל הסכומים שהצטברו בחשבון של המנוח מהווים נכסי עיזבון.
