שופט בימ"ש השלום בחיפה יחיאל ליפשיץ זיכה עתה את נאשם יליד 1946 מהנדס במקצועו , מחיפה אשר הואשם בעבירות היזק לרכוש במזיד והחזקת סכין למטרה לא כשרה, עת קפץ מקומה ראשונה על גג רכב והחזיק בסכינים, בסוברו כי שלושה זרים פרצו לביתו עם נשק קר, ובכוונתם להרע לו ולחטוף את גרושתו.
השופט קבע כי הוא סבל בעת המעשה מתופעת דליריום טרמנס ,עת גופו הגיב במצב פסיכוטי לחוסר באלכוהול , כי לא היה מודע לכך כי גופו נמצא בתהליך גמילה מאלכוהול, כי הפסקת שתיית האלכוהול היתה מקרית ובלתי מתוכננת, וכי לא ידע, או היה צריך להיות מודע לקיומו של מצב רפואי של דליריום טרמנס ולאור כל האמור הוא אינו בר עונשין.
פסה"ד עוסק בהרחבה בסוגיית פטור מענישה פלילית עקב מצבים נפשיים שונים ושאלת השליטה בכניסה למצבים אלו.
רקע:
על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 1/3/10, בסביבות השעה 09:00, קפץ הנאשם מהקומה הראשונה בביתו בחיפה, על רכב מסוג מסוג פולקסוואגן פאסאט שחנה מתחת לביתו, חתך יריעת בד שהיתה פרושה מעל הרכב וכן גרם לשריטה בתא המטען של הרכב. בהמשך, ירד הנאשם מהרכב ונעמד באמצע הכביש כשהוא אוחז בידו שני סכינים שלא למטרה כשרה.
השופט ליפשיץ ציין כי מהראיות עולה, כי הנאשם הינו מהנדס בהשכלתו ומאז עלייתו ארצה לא עבד במקצועו אלא בעבודות מזדמנות. כשנה וחצי לערך לפני האירוע המתואר בכתב האישום פוטר מעבודתו ומאז חלה נסיגה בתפקודו.
הוא חדל מלגלות עניין בתחביבים שונים כגון שחמט, ספורט, וכד', וכן נקלע למצבי דיכאון. בנוסף, הוכח כי לאחר פיטוריו החל לשתות אלכוהול בצורה מאסיבית. עוד לפני פיטוריו נהג לשתות אלכוהול, אולם זאת בעיקר באירועים ולא כדרך שגרה. לאחר פיטוריו, החל לשתות אלכוהול, בעיקר עם מכריו בגן בנימין בשכונת הדר, הסמוך לביתו.
השופט הבהיר כי יש להבדיל, כאשר דנים במונח "גמילה" בין המשמעות הרפואית, לבין המשמעות היומיומית. מבחינה רפואית, גופו של הנאשם היה בגמילה ונכנס למצב של דליריום טרמנס. מבחינת הנאשם, הוא כלל לא החליט להיגמל, שכן כלל לא היה מודע להיותו אלכוהוליסט וכי הוא זקוק לטפול אלא סבר כי זוהי הפסקת שתיה מקרית אקראית עקב צירוף נסיבות אקראי למדי ותו לא.
השופט ליפשיץ ציין בהתייחס לנסיבות המקרה כי הנאשם סבר בזמן האירוע כי 3 זרים פרצו לביתו וחטפו את גרושתו. בזמן האירוע, היה – ועל כך אין מחלוקת - במצב פסיכוטי והיה תחת השפעת הזיות ראיה ושמיעה.
לא זו אף זו, גם לאחר האירוע, לאחר אשפוזו ולאחר שיצא מהמצב הפסיכוטי לעיל, עדיין סבור הנאשם כי האירועים אותם חווה, אכן התרחשו במציאות. לשוטרים, שהגיעו למקום ועצרו אותו, מסר כי גנבים נכנסו לביתו וחטפו את אשתו . משום החשש לחיי האחרונה, ניסו השוטרים לפרוץ לדירה ומשלא הצליחו הוזמנו צוותי כיבוי אש ומד"א. בהמשך התקשרו השוטרים לגרושת הנאשם, משזו הגיעה נוכחו השוטרים לדעת כי אין ממש בדבריו.
השופט ציין כי דליריום טרמנס, לא ניתן להגדרת "אי שפיות הדעת" עפ"י דרישות החוק לצרכי פטור מענישה, שכן אינו מצב מתמיד ומתמשך והוא עשוי להיות – בניגוד למרבית המחלות ה"קלאסיות", קל וחומר החמורות שבהן - ניתן לצפיה מראש והכניסה למצב זה נמצא, למעשה, בשליטתו, של מי שנכנס אליו. אולם הבהיר השופט כי לפי החוק גם אם אדם היה שפוי בדעתו הרי אינו בר עונשין אם היה נעדר שליטה על תנועותיו – בין אם מ דובר על מעשה רפלקטורי, עווית, או מעשה של אוטומטיזם ועוד.
השופט ליפשיץ הבהיר כי דרישת החוק להעדר שליטה מצד העושה מביאה לידי ביטוי את העיקרון הבסיסי כי אדם שפעל בדרך פעולה שלא היתה לו שליטה אמיתית לגביה, לא ישא (בהכרח) באחריות פלילית. בין היתר הוסיף כי שונה מצבו של מי שנמצא במצב של דליריום טרמנס, והוכח שלא ידע שגופו נמצא במצב של גמילה, ממצבו של מי שהחליט, במודע, "להיגמל" עצמאית, למרות שידע או היה צריך להיות מודע לסיכונים שבתהליך זה.
עוד הבהיר כי שונה יהיה מצבו של מי שנקלע, מבחינה גופנית, למצב של גמילה מאלכוהול, מאשר מצבו של מי שגופו נמצא במצב של גמילה מסמים מסוכנים שלמותר לציין אינם חוקיים. שונה יהיה מצבו של מי שצורך סמים (ולכן הכניס עצמו למצב בהתנהגות פסולה ובלתי חוקית) ממי שאינו צורך סמים מסוכנים, ונקלע – על כורחו - למצב פסיכוטי.
לאור הבהרותיו קבע השופט ליפשיץ כי עצם הימצאותו של אדם במצב שלך דליריום טרמנס, אינה מוליכה בהכרח למסקנה כי יחול בעניינו הסייג של העדר שליטה, אלא יש להעמיק ולבחון את מבחני החוק בעניינו ובנסיבות המקרה - הנאשם הינו לאו בר עונשין.
ת"פ 6741-03-10 ניתן 29.7.10
