א 45822/08 מחבוש יואב נ' כלל חברה לביטוח
בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשיעור התשלום שיש לשלם לתובע כתשלום תכוף וזאת בהנחה כי לא תתקבל טענת הנתבעת בשאלת החבות. לטענת התובע, "התאונה נגרמה בעת עבודתי תוך ירידה ממשאית חונה".
לטענת הנתבעת: "המבקש לא נפגע באירוע שהוא תאונת דרכים. אין מחלוקת שירידה מרכב מהווה ת.ד. אלא שכאן לא היתה ירידה מרכב. התובע העיד שנפל שעה ששתי רגליו היו על ארגז המשאית ובשל רטיבות או לחות. היינו, אין את אותה סיבתיות שנדרשת בין התאונה לבין השימוש ברכב. התובע לא נפל בשל השימוש ברכב אלא בשל היות המשטח שעליו עמד רטוב".
האם האירוע מהווה תאונת דרכים?
1. מאחר ועסקינן בתביעה לתשלום תכוף, איני מוצא מקום לקבוע מסמרות בשאלה – האם התובע החל בירידה עצמה, או שבעת שעמד על שפת הארגז על מנת לרדת ממנו ובטרם החל בירידה עצמה, החליק ונפל אל מחוץ למשאית.
2. גם אם התובע טרם החל בפעולת הירידה עצמה, דהיינו טרם הושיט את אחת מרגליו לכיוון המדרגה שמתחתיו - קיים קשר סיבתי ישיר בין הכוונה לרדת לבין הנפילה, שכן על מנת לרדת מהמשאית, הגיע התובע אל קצה הארגז והחליק בשל הרטיבות שעליו.
לצורך דיון זה די בכך שאין לשלול את האפשרות כי אם התובע היה מחליק טרם הגיעו לקצה הארגז – נפילתו היתה מסתיימת בנפילה על משטח הארגז בלבד ולא מחוצה לו. משהתובע השלים את כל "ההכנות" הדרושות לקראת הירידה (גם אם טרם החל בירידה עצמה - שאלה שיש להותיר להכרעת המותב שידון בתביעה העיקרית) - התממש הסיכון של נפילה אל מחוץ למשאית.
3. משהנתבעת אינה חולקת כי נפילה במהלך ירידה מרכב הינה "תאונת דרכים" – אין ביהמ"ש נדרש לאפשרות כי התובע עלה לארגז המשאית כדי להוריד (לפרוק) ממנו ארגז ריק, כפי שעולה מגרסה שלכאורה מסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת.
לסיכום,
קיים קשר סיבתי ישיר בין הכוונה לרדת לבין הנפילה, שכן על מנת לרדת מהמשאית, הגיע התובע אל קצה הארגז והחליק בשל הרטיבות שעליו. משהנתבעת אינה חולקת כי נפילה במהלך ירידה מרכב הינה "תאונת דרכים" הרי היא חבה בפיצויו של התובע.
.png)
