בג"ץ 2385/09, פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי בת"א
העובדות:
העותרת והמשיב נישאו זה לזו כדת משה וישראל בתאריך 31.5.1981.
במהלך נישואיהם העבירו בני הזוג סכום של 32,000 דולר לאמה של העותרת.
זאת על-מנת שתוכל האם להשיב לבתה הנוספת (להלן: אורטל) את חלקה הארי של הלוואה שהעניקה אורטל לאם, לצורך רכישת חלקו של בעלה לשעבר של האם בדירה.
סכום ההלוואה שנותר (8000 דולר) נמחל על-ידי אורטל. מעט מאוחר יותר נרשמה הדירה על שמה של העותרת.
בחודש יולי 2002 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי, בה נכרכה אף סוגיית אופן חלוקת הזכויות בדירה. במסגרת הסכם גירושין שנחתם על-ידי הצדדים וקיבל תוקף של פסק-דין בתאריך 3.8.2003, הוסכם כי שאלת אופן חלוקת הזכויות בדירה תוכרע על-ידי בית הדין הרבני האזורי לאחר שינתן הגט.
בהתאם להסכם הגירושין שנחתם, דן בית הדין הרבני האזורי, לאחר מתן הגט, באופן חלוקת הזכויות בדירה.
בפסק דינו שניתן בתאריך 25.5.2005, קבע בית הדין הרבני האזורי כי פירעון ההלוואה נעשה מכספם המשותף של העותרת והמשיב, וזאת כנגד התחייבות האם להעביר את הזכויות בדירה לבני הזוג, תוך שמירת זכותה שלה להתגורר בדירה עד סוף ימי חייה.
עוד מצא בית הדין הרבני האזורי כי לאחר פירעון ההלוואה, פנתה העותרת אל עורך הדין שהיה אמון על העברת רישום הבעלות בדירה על שמם של בני הזוג, וביקשה כי הדירה תרשם רק על שמה.
לאור כל אלו, הגיע בית הדין הרבני האזורי הנכבד למסקנה כי למשיב עומדות זכויות במחצית הדירה, וכי יש להתחשב בשווי זכויות אלו (שנאמדו בסכום של 25,000 דולר) במסגרת חישוב איזון המשאבים שנתבצע לאחר מתן הגט.
לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, הגיש כל אחד מהצדדים ערעור מטעמו לבית הדין הרבני הגדול - העותרת ערערה על מכלול קביעותיו של בית הדין הרבני האזורי, והמשיב ערער על אומדן השווי הכספי של זכויותיו בדירה.
בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעור העותרת, ואישר את כל ממצאיו העובדתיים והמשפטיים של בית הדין הרבני האזורי.
ערעורו של המשיב התקבל, נוכח הסכמתו לקבל זכות עתידית בדירה חלף התחשבות בשווין הכספי של הזכויות במסגרת איזון המשאבים, ובית הדין הרבני הגדול הורה על רישומם של בני הזוג כבעלי זכויות שווים בדירה, בכפוף לכך שמימוש זכויותיהם של בני הזוג בדירה יתאפשר רק לכשתלך האם לעולמה.
בעתירתה דנן מבקשת העותרת כי בית המשפט יורה על ביטולם של פסקי הדין הנ"ל.
לטענתה של העותרת, ההתערבות בקביעותיהם של בית הדין הנכבדים מוצדקת ממספר טעמים שאת כולם הכתירה העותרת בכותרת "העדר סמכות".
החלטה:
א. הלכה פסוקה היא כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית הדין הרבני, מוגבלת בהתאם לסעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה ולפסיקה, למקרים קיצוניים בלבד בהם פעל בית הדין הרבני תוך חריגה מסמכות, או תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או תוך סטייה מהוראות החוק המכוונת אליו, או למקרים בהם נדרש סעד מן הצדק והעניין הנידון אינו נתון לסמכותו של בית דין, או בית משפט אחר.
ב.בעתירה דנן, על אף שהעותרת ביקשה להעניק לטענותיה גוון של "חריגה מסמכות", דומה כי אין עתירתה מגלה על פניה אף עילה מן העילות הנ"ל, העשויות להצדיק התערבות בהחלטות בית הדין הרבני.
ג. העותרת טוענת שבקבעו כי למשיב עומדות מחצית מהזכויות בדירה, חרג בית הדין הרבני הגדול מגדר סמכותו, וזאת משום שלא נערך בין בני הזוג, או בין המשיב לאם, כל הסכם בכתב, אשר דרוש לצורך שכלולה של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין לפי הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין.
בין הצדדים אין פלוגתא כי הדירה רשומה אצל רשם המקרקעין על שמה של העותרת, ולא עלתה כל טענה מצד העותרת לפיה רישומה בתור בעלת הדירה היה שלא-כדין.
עוד אין חולק כי רישומה של הדירה על שמה של העותרת נתבצע בעת שהיו בני הזוג נשואים. סוגית אופן חלוקת הזכויות בדירה עם סיום חיי הנישואין של בני הזוג עלתה, אם כך, נוכח עובדת רישומה של העותרת כבעלת הנכס במהלך חיי הנישואין, ולא נוכח עסקה לכאורית כלשהי שבוצעה (או לא בוצעה) בין המשיב לאם. לפיכך, לא ברור הבסיס לטענתה של העותרת כי בית הדין הרבני לא היה מוסמך להכריז על זכויותיו של המשיב בדירה, מקום שלא נתקיימה בעסקה הלכאורית הנטענת, שבינו לבין האם דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין.
ד. אשר לממצאים ולקביעות של בית הדין האזורי, ידוע הוא כי אין זה ממנהגה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. מקל וחומר שבג"ץ, לא יטה לעסוק בשאלות עובדתיות שכבר נתבררו בערכאה הדיונית, ואושרו על-ידי ערכאת הערעור.
ה. אשר לטענות בדבר אי-זימונם של עדים מומחים ואי-חשיפת ההבהרה שנתבקשה מצד בית הדין הרבני האזורי, במידה שסברה העותרת כי בתי הדין עשויים להיזקק בעניינה לחוות דעת מומחה, כמו גם לתיקי מס שבח מקרקעין ומרשם המקרקעין, היה באפשרותה להגיש מסמכים אלו ביחד עם כתב הטענות שהוגש מטעמה לבית הדין הרבני האזורי, או לבקש להגישם (או לזמן עדים מומחים) במהלך הדיון, וכל זאת לפי כללי סדר הדין הרלוונטיים.
ברי כי מחדלה לעשות כן לא מקים לה עילה להתערבותו של בית משפט זה.
