דחית בקשה לביטול צו זמני המורה על הרחקת הבעל מן הבית

תמ"ש 28992/08 , א.א.מ. נ' א.ח.א.

העובדות:

באפריל 2007 אושפז האב עקב מחלת האנצפליטיס לצד התקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים.

תוצאת המחלה הייתה השלכה נפשית. ביום 12.6.2008 ארע אירוע אלים לכל הדעות בין הצדדים, אשר הביאם למפתן בית המשפט.

לא נקבעו על ידי בית המשפט מלוא נסיבות המקרה (כקנטור וכד'), אולם אין חולק על תוצאות המעשה, אשר השאירו סימני חבלות גופניות על האישה. בית המשפט הורה על מתן צו הגנה ובמסגרת ההליך דנן עתר האב לביטולו.

במסגרת הבקשה דנן נדרש בית המשפט לשאלה, האם להמשיך הרחקתו של האב מביתו נוכח מסקנת מכון 'פסגות', שאין האב מהווה סכנה של ממש כלפי ילדיו והאם.

החלטה:

א. השאלה להכרעה הנה, האם ניתן לאסור אדם מלהיכנס לביתו, כאשר עצם נוכחותו עלולה להתפתח לאירוע עלים, זה כאשר ישנה מחלוקת באשר לכלים העומדים לרשותו של האב כדי לרסן עצמו, נוכח מאמץ האם (לטענת ב"כ האב) להתגרות בו ולקנטרו כדי להביאו להתפרצות אלימה?

כמו כן, נטען על ידי האם, שכל דבר שתעשה עלול להביא לתגרה אלימה מצד האב, גם אם מדובר במילה תמימה ו/או מעשה תמים ביותר. כמו כן, השאלה היא, מהי רמת השכנוע הדרושה לביטול צו ו/או שינוי מצב קיים, שאין קיום סיכון של אלימות אשר תתלווה לשובו של האב לביתו?

האם להסתפק ברמת סיכון נמוכה, כמו שעושים בשאלת בטחונות?

ב. בצו מניעה עם זיקה למדור שקט יש להתחשב במכלול השיקולים, לרבות הדינאמיקה המשפחתית. אי לכך, אפילו אם רמתה סיכון נמוכה (אך עדיין קיים) יש לשלב סיכון זה במסגרת מתח מתמיד (בין ההורים וההשלכות על השלווה הנפשית של הקטינים ולא זו בלבד).

ג. המחוקק קבע שעל ביהמ"ש לפעול למניעת אלימות במשפחה, דבר אשר נכלל בצווי מניעה המבוססים על טענת אלימות. לכן, די בבסיס סביר לאלימות. נכון הוא הדבר, שכדי לקבל סעד של צו מניעה יש לשכנע את ביהמ"ש על קיום מספר מרכיבים, אולם לצורך ביטולו, על המבקש לביטולו של צו המניעה לשכנע ביהמ"ש על אי קיום אותו בסיס סביר של קיום הסכנה, זאת משום שלא ניתן להסתמך על מסקנות סטטיסטיות.

ד. בית המשפט קבע, כי שהיית הצדדים ביחד, תחת קורת גג אחת, מהווה מרשם בטוח של פצצה מתקתקת והסיכון לפיצוץ גדול מכדי להתעלם ממנו.