ע"א 5356/09, פלונית נ’ פלוני
העובדות:
הצדדים הנם בני זוג לשעבר שהתגרשו בשנת 1997.
המערערת הגישה בשנת 2008 תובענה בבית המשפט לענייני משפחה נגד המשיב בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי המורה על בטלותו של הסכם הפירוד שנחתם בין הצדדים ושניתן לו תוקף של פסק דין בשנת 1995, וכן על בטלותם של הסכמים נוספים שנחתמו בין הצדדים בשנת 1999 ובשנת 2002 אשר הסדירו ענייני הרכוש והממון ביניהם.
המערערת טענה כי היתה קרבן למעשה מרמה של המשיב, יחד עם מי שהוצג כפרקליטם המשותף, עורך הדין יוסף מנדלסון, בהסתירו ממנה את זכויותיו הקיימות והצפויות בחברת אמדוקס אשר קיבל בגין שנות המאמץ המשותף של הצדדים. לאחר קיום קדם משפט נקבעו מספר מועדים לחקירת העדים מטעם הצדדים.
החקירות הוקלטו ותומללו. ביום 2.6.2009, כחודש לאחר הדיון האחרון מיום 7.5.2009 וששה ימים לפני מועד הדיון הנוסף שנקבע ליום 9.6.20009, ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה.
המערערת ביססה בקשתה על מספר טיעונים: התבטאויות בית המשפט בדיון מיום 6.5.2009 במהלך חקירת המשיב, המצביעות, לדעתה, על דעה נעולה, על משוא פנים ודעה קדומה, היכרות בית המשפט עם עורך הדין צבי מיתר, שהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים שמינתה אותו לשיפוט ושעשוי להיות עד בתיק; היכרות מקצועית של בית המשפט עם עורך הדין מנדלסון והתנהלותו הדיונית של בית המשפט.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מפורטת ומנומקת. ראשית קבע כי המערערת השתהתה בהעלאת כל אחד מטיעוני הפסלות.
בית המשפט סבר כי הגשת הבקשה בעיתוי בה הוגשה מהווה מהלך טקטי גרידא של המערערת בניסיון חסר תום לב למנוע את קידום ההליכים בתביעה. לכן החליט שלא לדחות את מועדי שני הדיונים הבאים שקבע, חרף הגשת בקשת הפסלות.
לגופו של עניין, התייחס בית המשפט להתבטאויותיו במהלך חקירת המשיב בדיון מיום 6.5.2009. המערערת ניסתה להוכיח תרמית מס שננקטה בחברת אמדוקס, טענה שלא הופיעה בתביעתה, בה נטענה טענת תרמית כלפי המשיב בלבד.
לאור זאת לא איפשר בית המשפט לפתח את קו החקירה והתבטאויותיו אשר אליהן הפנתה המערערת ניתנו בהקשר זה. מאותה סיבה דחה בית המשפט את הטענות ביחס להתבטאויותיו בנוגע להערכת שווי החברה. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר נעילת דעתו בעקבות דברים שאמר ביחס לתשלום המס שבוצע על ידי המשיב.
אשר להיכרות עם עורך הדין צבי מיתר קבע בית המשפט כי מדובר בטיעון לא ענייני המתייחס למינויו לשיפוט כאשר עורך הדין מיתר היה חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים - אירוע שהתרחש לפני כחמש עשרה שנה. ובנוסף, טרם קבע אם יש להעידו.
אשר לטענה בדבר ההיכרות המקצועית עם עורך הדין מנדלסון שהעיד מטעם המשיב במשפט קבע בית המשפט כי למיטב זכרונו כבר מספר שנים עורך הדין או מי ממשרדו לא ניהל בפניו קדם משפט או ניהול הוכחות אלא מידי פעם בהליכים לאישור הסכם ממון, כי אין ביניהם כל קשר חברתי ובית המשפט לא מינה את עורך הדין מנדלסון לאף תפקיד כלשהו בהליכים שניהל.
בית המשפט דחה טענות בדבר התבטאויות שלו המביעות לכאורה הגנה על עורך הדין. בית המשפט דחה גם את הטענה בנוגע להתנהלותו הדיונית אשר המערערת אינה שבעת רצון ממנה. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.
החלטה:
א. דין הערעור להידחות. אכן, מטבע הדברים, הדיונים בעניינם של המערערת והמשיב הינם רגישים ומורכבים בנסיבות העניין חרף הזמן שחלף מאז נפרדו.
ואולם, אפילו כאשר עשויות החלטות בית המשפט בנוגע לאופן ניהול המשפט להוליד תחושה קשה אצל בעל דין כי השופט אינו אוהד אותו, ונוהג באופן חד צדדי, אין בתחושות כאלה אשר המערערת מבטאת, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט.
חששה של המערערת בדבר קיום משוא פנים כלפיה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות.
ב. חזקה על שופט בית המשפט כי ניהל וינהל את המשפט באופן תקין ויעיל, מתוך מטרה להגיע לתוצאה ראויה ביחס לשני הצדדים וכדי להגיע לתוצאה צודקת.
כמו כן, המערערת הגישה בקשה למחוק את תשובת המשיב לערעור בשל אי צירוף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה, כאמור בתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי.
חרף העובדה שהתקנות אכן מחייבות הגשת תצהיר כאמור, הוחלט שלא למחוק את התשובה רק בשל אי הגשת תצהיר בייחוד בשל טיבו המיוחד של ערעור הפסלות, אשר יכול הוא להתברר גם בלא תגובת המשיב ועמדתו, והגשת התגובה היא אפוא אופציונאלית.
הערעור נדחה
