העובדות:
התובעת ילידת 7.9.68, והנתבע יליד 26.11.60 נישאו זל"ז כדמו"י ביום 16.2.88, ומנישואיהם נולדו להם 4 ילדים שאחד מהם בגיר. הצדדים התגרשו ביום 1.2.07.
הצדדים הפסיקו לגור ביחד בחודש 3/05. היחסים בין הצדדים החלו כחמישה חודשים לפני הנישואין, כאשר הנתבע היה כבן 27 והתובעת כבת 19.
הנתבע היה בעת ההיא בעל תואר מוסמך למדעים בהנדסת חשמל ומחשבים, בהצטיינות, מאוניברסיטת בן גוריון משנת 1988.
בתחילת דרכו המקצועית בתחום לימודיו הנתבע עבד כשכיר במקומות שונים בתפקיד של מהנדס חשמל או מהנדס אלקטרוניקה. עוד קודם לנישואי הצדדים החל הנתבע בלימודי תואר מוסמך (M.Sc) בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת ת"א, אותם סיים, בהצטיינות, בשנת 1995.
בשנת 1995 הקים חברת הזנק, בה שימש כמנהל פיתוח. החברה נסגרה בשנת 1998. מאז עבד הנתבע כשכיר, בתפקיד מנהל הנדסה בתפעול, בחברות שונות.
התובעת רכשה השכלה אקדמית במהלך תקופת הנישואין. לאחר הנישואין החלה בלימודי כלכלה וראיית חשבון לתואר ראשון באוניברסיטת ת"א, אך הפסיקה כעבור שנה. בשנת 1990 החלה בלימודי משפטים, סיימה לימודיה, והיא בוגרת לימודי משפטים (LL.B) מאוניברסיטת בר אילן משנת 1994.
בשנת 1995 קיבלה רישיון עו"ד. במהלך חיי הנישואין, מקביל לניהול משק הבית, וממשרד אשר מוקם בבית המגורים המשותפים, עבדה התובעת כעו"ד עצמאית.
התובעת אף החלה בלימודי תואר שני, אך לא השלימה אותם. החל מיום 1.4.08 התובעת עובדת במשרה חלקית כעו"ד עצמאית. במהלך הנישואין צברו הצדדים נכסים שונים, וביניהם: בית צמוד קרקע, רכב מסוג "BMW 520", רכב מסוג "טויוטה אוונסיס וורסו", חנות וזכויות סוציאליות (פנסיות, קופ"ג, ביטוחי מנהלים, פיצויי פיטורין וכיו"ב), כספים.
התובעת הגישה תביעה למתן צו הצהרתי לכך שנכסים הרשומים על שמה אינם בבעלות משותפת עם הנתבע. כן עתרה התובעת לסעד לפיו לה זכויות בנכסי הקריירה של הבעל.
החלטה:
א. הצדדים נישאו זל"ז לאחר כניסת חוק יחסי ממון בין בני זוג, לא ערכו הסכם ממון, ומשכך חל עליהם, מכללא, הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק.
עיקרו של ההסדר הינו הכללת כל נכסיהם של בנ"ז לאיזון המשאבים, למעט הנכסים המנויים בס’ 5(1 – 3). ההסדר יוצר זכות אובליגטורית דחויה למועד פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות. במקרה דנן, נישואי הצדדים פקעו זה מכבר, ואין מניעה לחלוקת הרכוש שהסדר איזון המשאבים חל עליו.
ב. לטענת התובעת, המכונית (אשר בעיצומו של ההליך המשפטי נמכרה בידי התובעת לצד שלישי תמורת 127,000 ₪) ניתנה לה ע"י הנתבע במתנה, ומשכך אינה מהווה נכס בר איזון עפ"י סעיף 5(א)(1) לחוק.
התובעת הגישה מכתב אשר נכתב על ידי הנתבע, בו הצהיר כי העניק את המכונית במתנה לתובעת וכי המכונית אינה נכללת במנין הרכוש המשותף. מכאן שמדובר בהסכם ממון כמשמעו בסעיף 1 לחוק.
אמנם, ההסכם לא אושר. אולם, עפ"י החריג לכלל שנקבע בפסיקה והוא עיקרון תום הלב והמניעות, ייתכנו מקרים בהם יהיו הצדדים מנועים מלטעון לאי תוקפו של ההסכם בשל אי אישורו על ידי ביהמ"ש כהסכם יחסי ממון, וזאת מכח דיני תום הלב הכלליים.
ג. אשר למשרד, לטענת התובעת, המשרד ניתן לה במתנה ע"י הגב’ ח.ג, אימו של הנתבע. ומשכך, אינו מהווה נכס בר איזון עפ"י סעיף 5(א)(1) לחוק. בית המשפט קבע, כי התובעת טענה בהקשר זה טיעונים עובדתיים חלופיים ולכן נדחתה תביעתה ביחס לחנות/ משרד.
ד. אשר לנכסי הקריירה, המדובר הוא בתרומה לכושר ההשתכרות של אחד מבני הזוג (’בן הזוג החיצוני’), אשר הושגה בתמיכת קשר הנישואין.
תרומה זו מזכה את בן הזוג האחר (’בן הזוג הביתי’), במקרים מסוימים, בקבלת הפירות מכוח תרומתו וכפי תרומתו בלבד. על מנת שנכסי קריירה יהוו נכס בר איזון צריך שיתגבשו לכדי מסה קריטית. דהיינו, מדובר במקרים בהם הפער בהכנסות הוא פער גדול.
במקרה דנן, הצדדים היו נשואים 19 שנים ולהם ארבעה ילדים משותפים; הוכח כי הנתבע רכש את רוב השכלתו האקדמית מחוץ למסגרת הנישואין והשלים את היתר במהלך הנישואין; הוכח כי התובעת רכשה השכלתה והכשרתה המקצועית כעו"ד רובם ככולם במהלך תקופת הנישואין: החלה בלימודי כלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת ת"א, אותם זנחה כעבור כשנה; הוכח כי הנתבע רכש את רוב נסיונו המקצועי מעבודתו במהלך השנים אשר לא מומן מהקופה המשותפת של בני הזוג.
לא יכולה להיות מחלוקת כי השתכרותו של הנתבע, ולכאורה גם כושר השתכרותו העתידי, במצב דהיום, עולה באופן משמעותי על זה של התובעת.
הוכח כי במהלך שנות הנישואין התובעת רכשה את כל השכלתה. בד בבד, עבדה כעו"ד בהיקף כזה או אחר, והשתכרה; ואף הצליחה לעסוק בפעילות ציבורית התנדבותית בהיקף כזה או אחר.
ה. מהתשתית הראייתית שהובאה בפני בית המשפט עלה, כי סיפורו של הזוג הוא סיפורם של בני זוג אשר תרמו שניהם את חלקם בעבודות הבית, בגידול הילדים, בפרנסה, בהיקף שונה.
על כן נדחתה התובענה ביחס לזכאות התובעת לחלק מנכסי הקריירה.
