במהלך 2006, נוצר קשר בין התובעת, אלמנה שהתגוררה בדירתה יחד עם נכדה הסטודנט, לבין הנתבע, אדם נשוי עם ילדים אשר היה שרוי במשבר בנישואים באותה התקופה.
לטענת התובעת, לאחר שיצאו יחד תקופה קצרה, הפציר בה הגבר שתיתן לו לעבור לגור בדירתה. התובעת סירבה בתחילה אך לאחר שכנועיו הרבים הסכימה ובתנאי שישלם לה שכר דירה. לפי דבריה, היא ביקשה דמי שכירות מאחר ובעקבות המעבר, נכדה עזב את דירתה והיא רצתה לממן לו מגורים חלופיים.
בן הזוג מחויב, תחת הסכם, בתשלום דמי שכירות והוצאות
התובעת אף הציגה מסמכים המעידים על הסכם שנערך ביניהם, כאשר היא מבקשת, לטענתה, להסדיר באופן חוקי את המגורים המשותפים ואת תשלום שכר הדירה והוצאות נוספות. בתביעתה טענה התובעת כי למרות ההסכמים שנחתמו ביניהם, הנתבע לא שילם את שכר הדירה כפי שהבטיח למרות שגר אתה במשך שנתיים שלמות, ואף השאיר את חפציו בדירתה למשך שנה נוספת מיום פרידתם.
לפי כל זאת, דרשה בתביעתה סכום של 22,560 שקלים עבור שכר הדירה שלא שולם וכן סכום של 36,400 שקלים עבור הוצאות בית נלוות לכל חודש, כאשר היא משנה את הסכום הכולל ל-33,200 שקלים כדי להתאים תביעתה לבית המשפט לתביעות קטנות.
מנגד, טען להגנתו הנתבע כי כלל לא התכוון לגור עם התובעת, וכי מדובר בתביעת סרק ובניסיון סחיטה בשל סירובה של התובעת לקבל את העובדה שהוא אינו מעונין להמשיך בקשר עמה. הנתבע סיפר על תחושות הבדידות שחש באותה תקופה, ושאמנם התחיל לצאת לבלות עם התובעת בעקבות אותן תחושות, אך לא רצה שייוודע על כך לאשתו. לפי טענתו, הוא חתם על המסמכים שהביאה התובעת כי חשש שמא תספר על יחסיהם לאשתו וכדי להרגיע את התובעת בדבר חששה שמא ישתלט על נכסיה.
הנתבע טען כי הוא קורבן לסחיטה מצד האלמנה
על פי טענתו, מעולם לא התכוון הנתבע ליצור יחסים הדוקים ותלויים עם התובעת, ולא התכוון להתגורר עמה ממש. לדבריו, הוא נפגש עמה בסופי שבוע וביום אחד במהלך השבוע, לא היה ברשותו מפתח לדירה והתובעת אף הזהירה אותו שלא יגיע לעולם לדירתה כאשר היא לא נמצאת. הנתבע לא הכחיש כי לא היה שותף להוצאות הבית וכי לא שילם שכר דירה מהסיבה הפשוטה שכלל לא גר בדירה ולכן לא חש מחויבות מצדו להשתתף בהוצאות.
עוד טען הנתבע להגנתו, כי לאחר שביקש להיפרד מהתובעת, היא הטרידה אותו, גילתה על הרומן ביניהם לאשתו ובעקבות כך הידרדרו יחסיו עם ילדיו. כמו כן, הכחיש הנתבע את טענתה של התובעת בדבר הוצאתו של נכדה מהדירה כדי שהוא יוכל לעבור לגור אתה, ואף טען כי התובעת סיפרה לו שנכדתה באה לישון אתה פעם בשבוע כי פחדה לישון לבד.
בסיום דבריו, טען הנתבע כי הוא קורבן לסחיטה מצד התובעת, אשר חיזרה אחריו כל העת מהרגע שביקש לסיים את הקשר ביניהם. היא אף איימה עליו בכל הזדמנות, זייפה מסמכים והגישה תביעת סרק נגדו למרות שברור כי אין ממש בדבריה וכי מעולם לא התגורר בדירתה באופן כזה הדורש תשלום שכר דירה וכל שכן הוצאות חודשיות.
השופטת: מדובר ביחסים שנבעו מתחושות בדידות ותו לא
בבואה לדון בפסק הדין, טענה השופטת כי לדעתה מדובר בשני אנשים אשר חשו בדידות ונקלעו בשל כך למערכת יחסים לא שוויונית ומבולבלת בעלת אינטרסים שונים. לפי התרשמותה הנתבע כלל לא התכוון ליצור מערכת יחסים תלותית ועמוקה עם התובעת, ורק חיפש לבלות עמה ולהפיג את בדידותו. הוא מעולם לא התכוון לפגוע באשתו או בילדיו.
עוד ציינה השופטת כי עדותה של בתה של התובעת, חיזקה את טענותיו של הנתבע שלא במתכוון כאשר ציינה שבתחילת הקשר ביניהם סיפרה לה אמה על כך שהיא מעוניינת שהנתבע יעבור לגור אתה כדי להפיג בדידותה ושאלה אותה אם היא מסכימה לכך. לטענתה, היא הסכימה כי ידעה שבנה גר שם ויגן עליה, וכן היא זו שהציעה לאמה שייערך הסכם ביניהם כדי שלא יעשוק אותה הנתבע.
יש לך שאלה?
פורום חוזה שכירות - יחסי שוכר משכיר ושכירות הוגנת
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לפי כל אלה, קבעה השופטת כי המדובר בשני אנשים בודדים אשר חיפשו נחמה זה אצל זה ולא ביחסי שכירות תקינים ולפיכך דחתה השופטת את התביעה במלואה ולא חייבה, עקב נסיבות המקרה, בהוצאות משפט לפנים משורת הדין.
