בעלים של רכב שנגנב פנה אל חברת הביטוח שומרה אשר ביטחה את הרכב מפני גניבות בדרישה לקבל את כספי הביטוח, אך נענה בסירוב, כאשר לטענת החברה מדובר במקרה ביטוח שלא קרה באמת ובגניבה מבוימת. המבוטח פנה לבית משפט השלום בירושלים בתביעה לקבל את כספי הביטוח, שם התברר כי חברת הביטוח לא הוכיחה את מעשה המרמה שבגינו סירבה לשלם. ביום ד' נקבע שהמבטחת תשלם סכום של 24 אלף שקלים, וכן תישא בהוצאותיו של התובע בסכום של כ-6,000 שקלים נוספים.


התובע טען שרכבו נגנב על ידי אלמונים באישון לילה. כאשר קם בבוקר וגילה על הגניבה פנה מידית למשטרה והגיש תלונה. לאחר מכן פנה אל חברת הביטוח וביקש לקבל את התגמולים המגיעים לו, אך בקשתו נדחתה בטענה שנסיבות אחרות, ולא גניבה, הובילו להיעלמות הרכב. ואולם לטענתו, משום שגניבת הרכב בוצעה ללא ידיעתו ומבלי שהייתה לו יד בדבר, הוא זכאי לקבל את התגמולים בהתאם לפוליסת הביטוח המקיף, אשר מכסה מקרה של גניבה.


חברת הביטוח ביססה את טענתה על מבחן רישוי לרכב שלא בוצע במועד, ועל סתירה שהתגלתה בגרסת המבוטח אל מול גרסתה של חברתו


לעומתו טענה הנתבעת כי ערכה חקירות ובדיקות יסודיות, והמסקנה שאליה הגיעה היא כי המבוטח הגיש תביעה כוזבת, העלים עובדות והכשיל את חקירתה במטרה לקבל את הכספים שלא כדין. מקרה הגניבה כלל לא אירע, היא טענה, אלא מדובר בגניבה מבוימת שביצע המבוטח כדי להוציא את כספי הביטוח במרמה. חקירתה העלתה סתירות מהותיות לגבי נסיבות הגניבה, אשר הביאו לחשד סביר כי לא מדובר באירוע גניבה אמיתי.


יש להכריע על שתי שאלות במקרה זה, הסבירה השופטת בתחילת דבריה, האחת, האם באמת המבוטח מסר עובדות שקריות או העלים עובדות, והשנייה, מה היה שווי הרכב במועד שנגנב.


חוק חוזה הביטוח קובע כי במקרה שהמבוטח מוסר פרטים כוזבים בכוונת מרמה, המבטחת פטורה מחובתה לשלם, וזאת משום שקיימת סכנה ביתרון המידע שהמבוטח מחזיק בידיו לאחר קרות האירוע הביטוחי, ומטרתו של החוק היא להרתיע אותו מהסתרת מידע או ממסירת מידע כוזב. אך הנטל להוכיח את כוונת המרמה מוטל על כתפי חברת הביטוח.


במקרה זה הגישה המבטחת תצהיר של חוקר האירוע אשר גבה עדות מהתובע, וכן חקר את חברתו ואביו כדי לאמת את הגרסה שמסר, ובדק מידע במשרד הרישוי על עברו של הרכב. החוקר הגיע למסקנה כי הגניבה לא התרחשה משום שביום הגניבה הסתיים תוקפו של המבחן השנתי של הרכב, אך האגרה טרם שולמה וטרם בוצע מבחן הרישוי. כמו כן סיפר התובע לחוקר שבאותו לילה נסע עם חברתו בחזרה מבית קפה, אך החברה אמרה שחזרו מחברים.


ואולם מסקנתה של השופטת הייתה שונה מזו של החוקר וקביעתה הייתה שהממצאים אינם מספיקים כדי להוכיח שהמבוטח מסר פרטים כוזבים. העובדה שלא ביצע מבחן רישוי לרכב אינה מוכיחה כוונת מרמה מצדו, הדגישה השופטת, וגם הסתירה שהתגלתה בין גרסתו לגרסת החברה הייתה שולית ולא הוכיחה כי נמסרו עובדות שקריות.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום תביעת ביטוח


לסיכום נקבע כי היות שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כוונת מרמה מצדו של התובע, עליה לשלם לו את שווי הרכב במועד התאונה שעמד על סך של 24 אלף שקלים, לצד תשלום עבור הוצאות המשפט בסך של כ-6,000 שקלים.


תא"מ 53327-02-14