רוב הזוגות המצויים בהליך גירושין משתדלים לפתור את נושא הכתובה במסגרת הסכם גירושין כולל, כאשר אחד הסעיפים בו מסדיר את נושא הכתובה. זו ההתנהלות המועדפת מבחינת הצדדים, ואף מהבחינה ההלכתית סדר הדברים הרצוי הוא שנושא הכתובה, אם לפירעון או למחילה, יוסדר קודם הגט. אולם באותם מקרים בהם הזוגות לא השכילו להסדיר את נושא הכתובה במסגרת הסכם הגירושין , נאלץ בית הדין לדון בנושא.


רבים מקלים ראש במשמעותה ונפקותה של הכתובה ומייחסים לכתובה ולסכום שננקב בה משמעות טקסית ומסורתית בלבד, ועל מנת להראות את מידת אהבתם לכלה המיועדת, מתחייבים החתנים ברגע המאושר בחייהם לסכומים עצומים.


למעשה, הכתובה הינה מסמך בעל משמעות חוזית והסכמית מחייבת, ומסמך משפטי לכל דבר ועניין. מסמך זה, מעיד, בין היתר, על התחייבות הבעל כלפי אשתו שאם חלילה יגרשה בגט הפיטורין, הוא יתכבד וישלם לה את הסכום הנקוב בכתובה.


מטרתה העיקרית של הכתובה הינה למנוע מהבעל לגרש את אשתו כלאחר יד. חכמים ניסחו זאת במילים הבאות: " על מנת- שלא תהא קלה בעינו להוציאה" (כתובות לט ב' יא' א).


מעבר לכך, הכתובה נועדה גם לדאוג לביטחונה הכלכלי של האישה לאחר פטירת בעלה באמצעות קבלת דמי כתובה מהעיזבון.


מה כוללת הכתובה?


עיקר הכתובה הינו הסכום שעל הבעל לשלם לאישה במועד פקיעת הנישואין, עם הגירושין או עם הפטירה. בגמרא נקבע סכום מינימום של מאתיים זוזים שעל הבעל לשלם לאישה, גם אם נקב בכתובה סכום נמוך מכך.


תוספת כתובה: הבעל רשאי, אך אין הוא חייב, לנקוב בכתובה סכום גבוה יותר מסכום המינימום ותוספת זו קרויה תוספת כתובה. באם הבעל נקב בסכום גבוה יותר מסכום המינימום הרי שהוא מחויב בכל הסכום אותו נקב ודין תוספת כתובה כדין עיקר הכתובה.


הנדוניה: הערכת שווי הרכוש שהביאה עמה האישה, ככל שהביאה. ואולם אם הנישואין הגיעו לסיומם והבעל הסכים לקבל נכסים אלו לרשותו ולטיפולו, חלה עליו החובה להשיב לאישה את ערך הנכסים.


מתי פורעים את הכתובה?


האישה זכאית לפרוע את הכתובה במועד פקיעת הנישואין, עם הגירושין או עם הפטירה , בהתקיים אחד התנאים שלהלן:


כאשר הבעל הוא זה שיזם את הגירושין: מבלי שעומדת לו עילת גירושין מוכרת על פי ההלכה.


כאשר האישה היא זו שיזמה את הגירושין: במצבים בהם הבעל נהג כלפי האישה באלימות, בגד בה משך שנים רבות, או במצבים בהם הבעל סובל מבעיות פוריות (במשך 10 שנים לפחות) ואין לצדדים סיכוי להביא ילדים לעולם.


במצב בו הבעל עזב את דירת המגורים של בני הזוג ומסרב לחיות עם האישה תחת קורת גג אחת, הוא עשוי להיות מחויב בתשלום הכתובה.
לאישה לא עומדת הזכות לדרוש מהבעל את הסכומים הנקובים בכתובה במשך נישואיהם, גם במקרה בו היא חוששת כי היורשים לא יואילו לשלם לה דמי כתובתה.

 

מקרים בהם מפסידה האישה כתובתה


א. בגידת האישה: הסיבה להפסד הכתובה נובעת מעצם המעשה. מעשה זנות מעצם המעשה יוצר ביטול החיובים מהבעל לאישה וביטול חיוב הכתובה.


ב. אישה העוברת על דת יהודית: הסיבה שמפסידה כתובתה נובעת מזה שעל ידי כך שעוברת על הדת , יוצרת האישה הפרעה וחוסר יכולת לחיות עמה חיי נישואין, היות ואין אפשרות לקיים חיי נישואין עם אישה שמכשילה את בעלה או מתנהגת בפריצות.


ואולם, אין מעשה פעולת "עוברת על דת" גורם להפסד כתובתה אלא אם כן מתרים בה. אם מתרים באישה, וזו תחזור בה ממעשיה הרעים, לא תפסיד כתובתה על אף שעשתה מעשה של "עוברת על דת". ורק אם התרו בה וחזרה בה על מעשיה הרעים וחזרה ועברה על דת, מפסידה כתובתה ואין אפשרות להתגורר עימה.


ג. עושה מעשה כיעור: על טעם זה, בגללו מפסידה האישה כתובתה, כתב הרמב"ם: "כיצד היא יצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר, שהדברים מראים שהייתה שם עבירה אף על פי שאין שם עדות ברורה בזנות וכו'".


ד. מקח טעות: מצבים שבהם מתברר אחרי הנישואים שהאישה הוליכה שולל את הגבר והתחתנה עמו תוך כדי שהיא מסתירה בעיה רפואית חמורה שיכולה להיות פיזית או נפשית, המפריעה לה בתפקוד היומיומי.


ה. מורדת: אישה המסרבת ללא סיבה מוצדקת לקיים יחסי אישות עם בעלה עלולה למצוא את עצמה מוכרזת על ידי בית הדין הרבני כ"מורדת", כאשר בעקבות זאת תישלל ממנה הכתובה וכן הזכאות שלה לקבלת מזונות.