החלטה "נבונה" הייתה אצל מקבלי ההחלטות במשרד הפנים להגביל את רישיונות הנשק במדינת ישראל. אותה החלטה "הועתקה" בהפוך מהקונגרס האמריקאי שהחליט שלא לאשר החמרת הגבלות על רכישת נשק.

בישראל לא קיימת חוקה, כך שלא נולד "התיקון השני". בארצנו הקטנטונת פעם היה המון נשק ברחובות, כיבוד החוק, והמון אי צדק חברתי.

חופש דיבור, חופש התנועה, חופש העיסוק הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה בכל מקום. כאן במחוזותינו אין ואין ואין. זאת ועוד, אין שום ביטחון אישי לאזרחים ואין הם יודעים למה לצפות. בארה"ב קיימים "משוגעים" רבים המבקשים לרצוח ללא סיבה ו/או מסיבות סובייקטיביות שונות ומשונות. אצלנו קיימת בעיות אתניות לרבות תרבויות שונות, בעיות ביטחוניות, בעיות כלכליות ועוד מכלול של בעיות אישיות לכל אזרח באשר הוא. בקיצור, יהיה נכון לומר שאנו אכן חיים בתוך סיר לחץ.

במקרים רבים, מסיבות שונות, משרד הפנים אינו מנפיק רישיון לנשק ומקשה על קבלתו. ברגע המתאים, למי שיכול, אין אקדח שישמש להגנה. יש כאן הרבה אלימות, התעללות בזקנים, אירועי פח"ע וכו'. וזאת לא משום שיש רובים ואקדחים לכל מי שרוצה, אלא אולי משום שדווקא אין שכאלה. אין מחלוקת כי אנו חיים בחברה אלימה, תהא הסיבה אשר תהא.

אגב, גם אמריקה נתפסת כחברה אלימה בצורה חריגה בעולם המערבי. הענישה שם חמורה וזרועות החוק מתנהגות באלימות כלפי מפרי החוק. איסור החזקת נשק לא הוכיח כי הוא אינו מחזק את הביטחון האישי, אלא להיפך – פוגע בו. אין חופש בלי חופש. חופש הביטוי הנה זכות מוקנית בסיסית, אם כך, מדוע הזכות להחזיק נשק (להגנה עצמית) אינה זכות אינהרנטית?

אמריקה ידועה כמדינה דמוקרטית השומרת היטב על זכויות תושביה ואזרחיה. האבות המייסדים של המדינה ההיא ידעו מה טוב לאזרח. החוקה האמריקאית, הושפעה מתפיסת עולם מסונית (עזרה לחברה ולזולת וכו') עקב מספרם הרב יחסית של חותמיה שהיו בונים חופשיים. אלה לא חשבו בשום נקודת זמן איך להרע, אלא איך להיטיב.

אין מילה מיותרת בחוקה, המסמך פשוט נפלא ומגדיר חובות וזכויות בצורה ברורה. התנגדות הקונגרס האמריקאי להגבלות על התיקון השני בדבר החזקת נשק יותר מנכונה, היא גם צודקת.

ומה קורה בישראל?

הוצאת הנשק מידי האזרחים מקלה עם הפושעים, הן הפלילים והן הביטחוניים. למדינה אין כלל יכולת להבטיח את ביטחון אזרחיה.

חלקים גדולים מבין בנינו ואזרחים רבים רוצים ומבקשים לתרום את חלקם בהגנה על המולדת. מהי מולדת אם לא עם ומדינה? האזרחים הנם חלק בלתי נפרד מן המולדת. פעמים הריבון שוקל שיקולים זרים ומטמיע אותם במטרות שהציב לעצמו.

לאזרח בכל מדינה יש אחריות לקורה בה. היכן בא לידי ביטוי "חוק השומרוני הטוב". כיצד יתערב אזרח טוב בהגנה על עצמו, משפחתו חבריו ושאר עם ישראל בלי כלי מלחמה שאותם הוא צריך לצורך של הגנה?

מאידך, נכון יהיה לומר כי יהיו מקרים שאזרחים אכן יעשו בנשק שימוש לרעה. יש בתוכנו גם אנשי חוק שלצערי עושים שימוש לרעה בכוחם בכל מיני דרכים, לרבות בשימוש בנשק שהופקד בידיהם למטרות אחרות. הוצאת הנשק מהרחוב אינה מעלימה אותו, אלא מעבירה אותו לידיים אחרות – כמו למשל לאנשי ביטחון למיניהם, ל"מאבטחים" שחלקם עושה עבודתו נאמנה וחלקם כלל אינו ראוי להיקרא "מאבטח".

למשטרה אין מספיק כלים למלא את הערים בשוטרים

אין למשטרה כלים לקבלת תקציבים בלתי מוגבלים כמו שאינה יכולה למלא את כל הערים בשוטרים. משרך, ברגע מכריע היא עלולה לא לתרום כלל, עקב אי הימצאותה במקום. המשטרה עסוקה בשמירה ובלא מעט פוליטיקה של עצמה. היא מנסה לשמר עצמה יותר מכל דבר אחר (לצורך זה ראה נא דרך הטיפול במגזר הבדואי בישראל על כלל פשעיו, הן הפליליים והן פלישתו לשטחים לא לו).

המאבטחים בישראל, רובם חמושים. איש לא בודק את יכולתם הפיזית, המנטלית, איש אינו מעביר עליהם ביקורת לעניין התנהגותם. חלקם עושים שררה בכוחם עד כדי שהם חובטים והורגים באזרחים חפים מפשע בשל מצוקתם הפרטית ומכל סיבה אחרת שאינה מקובלת עליהם.

לאזרחים תמימים אין כל דרך להתגונן מפני מפגעים שכאלה. אין להם נשק, כי משרד הפנים מסרב להנפיק למבקשים רישיונות. בארה"ב, הזכות לשאת נשק הנה בסיסית, ולעתים קרובות על האזרחים מוטל מכורח המציאות להגן על עצמם.

אין טוהר הנשק – יש טוהר ההתנהגות, שאנשים שעושים בנשק לטוב או לרע. כשהריבון מבקש בשם הביטחון לפגוע בחופש הבסיסי של הפרט הוא מונע ממנו בין היתר החזקת אקדח להגנה עצמית.

אין להבין כי אני מציע להקים את המערב הפרוע בתל אביב. ברם, חייל לוחם ומי שצה"ל בחר לתת בידיו נשק להגנת המולדת, מדוע שלא יקבל אותו חייל (במילואים) נשק להגן על עצמו בני משפחתו חבריו ושאר עם ישראל? במדינת חוק מתוקנת בדרך כלל לאזרחים אין כלל צורך בנשק. הם לא צריכים לשמור על עצמם והם לא צריכים להגן על מחויבות המדינה לגונן עליהם מפני זרים.

גילוי נאות: הכותב הנו אזרח מדינת ישראל ואזרח ארה"ב. כמו כן, מחזיק הכותב באקדח על פי רישיון שהוענק לו מטעם משרד הפנים. כמו כן, הוא שימש כקצין לוחם באחת מיחידות הצנחנים.