באופן עקרוני, חובת המזונות נובעת מן הדין האישי של בני הזוג. כך למשל, עבור זוג יהודים – חובת המזונות נובעת מן ההלכה היהודית. לעומת זאת, במקרים בהם מדובר בידועים בציבור, אשר לא הסדירו את יחסיהם בנישואין על פי דת כלשהי, חובת המזונות נוצרת מהחובה האזרחית הנובעת מתום הלב והיא נקראת מזונות משקמים. בהליך זה נידונה בקשה לפסיקת מזונות משקמים.
יש לכם שאלה?
המבקשת בהליך זה הייתה הידועה בציבור של המשיב משך שנים ארוכות, כאשר במהלכן נולדו לצדדים שלושה ילדים. כחלוף מספר שנים מתחילת הקשר, המבקשת גילתה כי היא חולה בטרשת נפוצה ובתקופת דיון זה היא אף נזקקה לכסא גלגלים ולהליכון על מנת לנוע ממקום למקום. בפועל, המשיב עזב את המבקשת לאחר שהכיר אישה אחרת.
טיעוני הצדדים
המבקשת ביקשה בהליך זה מזונות זמניים, שכן לטענתה במהלך כל השנים היא תמכה בבן זוגה ואפשרה לו להתקדם בעבודתו, בין היתר על ידי כך שנשארה בבית לגדל את הילדים, וזאת על חשבון התוכניות שהיו לה לפיתוח הקריירה האקדמית שלה. בהליך זה המבקשת טענה כי היא השתכרה כ-4,000 שקלים בחודש (למרות שבפועל הוכח כי מדובר ב-8,000 שקלים), ולכן ביקשה מבית המשפט לפסוק לה ולילדיה הקטינים מזונות זמניים על סך 13,000 שקלים.
מנגד, המשיב הכחיש את טענות המבקשת וטען כי בפועל ילדתם המשותפת גרה בביתו דרך קבע, וכי שני הבנים המשותפים הגיעו לביתו תכופות – גם למען לינה. המשיב טען גם כי ההוצאות בתביעת המבקשת היו מופרזות, ובפועל, בניגוד לטענתה, הם לא חיו חיי מותרות. לבסוף, המבקש טען כי כבר הגיע להסכם מזונות עם המבקשת, לפיו הוא שילם לה בכל חודש 4,000 שקלים, סכום אותו הייתה אמורה לקבל למשך 7 שנים מעת עריכת ההסכם. הלכה למעשה, ההסכם לא אושר על ידי בית המשפט היות והמבקשת סירבה לחתום עליו.
ההכרעה
נקבע כי המבקשת לא הייתה תלויוה במשיב, כטענתה. אולם, לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, מצבה הרפואי של המבקשת ומחלתה, היה מקום לחייב את המשיב בתשלום דמי שיקום. בית המשפט לקח בהחלטתו בחשבון "את משך חייהם המשותפים של הצדדים (כ-18 שנים), הקמת המשפחה, הולדת 3 ילדים ומצבה הפיזי דהיום של המבקשת, ומחלתה".
לאחר מכן, צוינה העובדה שהמשיב היה מוכן לשלם למבקשת 4,000 שקלים בכל חודש למשך 7 שנים, ולאור כך, בית המשפט החליט לפסוק לטובת המבקשת דמי שיקום על סך 4,000 שקלים לחודש למשך 12 חודשים, או עד להכרעה בתביעה העיקרית הנוגעת לתביעת המזונות.
.png)
