במהלך מבצע צוק איתן הפכו הרשתות החברתיות לזירת התגוששות אלימה, מלאה ביצרים, בה פורקים אלפי גולשים את תסכוליהם ואת זעמם אלה על אלה: יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, אזרחים מול חיילים ועוד, תוך העלאת פוסטים והתבטאויות שחלקם מהווה עבירות פליליות חמורות.
דוגמא לפרסומים קיצוניים בחומרתם נמצאו בעמוד הפייסבוק "כנופיית אל-יהוד", שהעלה תכנים גזעניים ופוגעניים וקרא לאלימות נגד ערבים ופגיעה בהם, ושבעקבותיהם הוגש בימים האחרונים נגד מנהלו כתב אישום שסעיפיו כוללים פרסום הסתה לגזענות, הסתה לאלימות או לטרור ופגיעה ברגשי דת.
אך מה עם אותם סטטוסים פוגעניים שאינם בגדר הסתה, אך כוללים עלבונות, קללות, ייחוס תכונות אופי בלתי מחמיאות ומשפילות לאנשים שונים וכדומה? האם פרסומים אלה ייחשבו בהכרח להוצאת דיבה?
הבחינה נעשית לא בהתאם לתחושה סובייקטיבית של התובע, אשר נפגע מהדברים שנאמרו כלפיו, אלא בהתאם למבחן אובייקטיבי הבוחן, כיצד "האדם הסביר", המייצג את כלל החברה, היה מתייחס לדברים. כאשר מדובר בקללות ובגידופים כלפי הנפגע, במידה והאדם הסביר יתייחס אליהם כאל עובדות או ככל שיהיה ביכולתם של הביטויים ליצור לנפגע תדמית שלילית אצל האדם הסביר, ניתן יהיה לקבוע, ככלל, כי מדובר בלשון הרע, אפילו שהדברים אינם אמת או אינם מדויקים.
לא כל קללה נחשבת ללשון הרע
חוק איסור לשון הרע, מעניק פיצוי לנפגע מלשון הרע, של עד 50 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, במידה שיוכיח כי הנתבע פרסם לשון הרע אודותיו, או עד 100 שקלים אם יוכיח הנפגע כי בפרסום היתה כוונה לפגוע בו. החוק פותח לכאורה פתח, להגשת תביעת לשון הרע, בכל מקרה שבו אדם קילל, גידף או העליב את משנהו. אולם בפועל, לרוב נטית בתי המשפט הנה שלא להחשיב קללות וגידופים כלשון הרע.
הסיבה לכך הנה שבארץ נוצרה מציאות שבה נוהג הציבור להשתמש בקללות וגידופים באופן תדיר ואם כל קללה או גידוף ייחשבו כלשון הרע תהיה הצפה בלתי סבירה של בתי המשפט, המביא לבזבוז משאבים וזמן שיפוטי. יחד עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו.
יש להדגיש, כי השאלה מהו הרקע לקללות והשמצות ובאיזה סיטואציה נאמרו היא בעלת חשיבות רבה. כך למשל, כאשר הקללות וההשמצות נאמרו בשעת ויכוח, מריבה וכעס, האדם הסביר יבין כי הדברים נאמרו בלהט הרגע ולא יחשוב כי הקללה או העלבון מציינים עובדה לגבי הנפגע.
כך למשל, לא ניתן להתייחס לקללות וגידופים כגון: "שקרן", "אפס" וכדומה שמטיחים אנשים זה כלפי זה ברחוב בפני זרים, כאל קללות וגידופים שמשמיע אדם כנגד קולגה במקום העבודה, בפניהם של עובדים נוספים, דבר העשוי לפגוע בעבודתו ובמשלח ידו של הנפגע. כמו כן, כאשר כינוי הגנאי מתייחס למוצאו של אדם והנפגע מבוזה בשל מוצאו, ככלל ייחשב הביטוי שהנו טענה עובדתית, כדברי לשון הרע.
הרשתות החברתיות הפכו מזמן להייד פארק של הזמנים המודרניים. בעיתות משבר בכלל ובעיתות מלחמה בפרט, אנשים נוהגים יותר מתמיד להביע את דעתם לגבי המתרחש במסביבם ברשתות החברתיות, לשחרר קיטור ולשתף אחרים. הפורומים השונים, הטוקבקים והפייסבוק, יוצרים תחושה שניתן ולגיטימי לפרסם ולהביע עמדה בחופשיות מוחלטת גם כאשר הדברים פוגעים ומעליבים אחרים.
על אף שמדובר בתקופת מלחמה שבה סוערים היצרים, תחושת חופש מוחלטת זו, בטעות יסודה. פרסום ברשתות החברתיות הופך לנחלת הכלל בהקשת מקש. כך למשל, פרסום שמפרסם אדם בדף הפייסבוק שלו, יכול להפוך לנחלת הכלל ולהגיע בשניות לכל אותם מנויים אחרים אותם צירף המפרסם לפרופיל שלו בפייסבוק, המכונים "חברים". העובדה שגולש יכול לעשות LIKE או SHARE לפרסום, מגדיל באופן מיידי ומשמעותי, בלחיצת מקש, את כמות המשתמשים הנחשפת לפרסום.
לפיכך, מאחר שמדובר בפרסום שהנו ככלל בעל תפוצה רחבה, על המפרסמים ברשתות החברתיות, לשקול בקפידה דבריהם ולחשוב פעמיים לפני שהם מתייחסים לאדם אחר, על מנת שלא לפגוע בו ועל מנת שלא יהיו חשופים להליכים משפטיים שעשויים לעלות להם ביוקר.
.jpg)
