כידוע, עבירות אלימות מתרחשות חדשות לבקרים במחוזותינו. בעת האחרונה, נדמה כי יותר ויותר אזרחים הפכו את האלימות ללחם חוקם. כתוצאה מכך, תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל הולכת ומתדרדרת בעקביות. חוק העונשין הישראלי מתייחס למרבית ההתנהגויות האלימות, לבטח לקשות שבהן. דוגמה לכך ניתן לראות בסעיף 329 לחוק זה, אשר כותרתו הינה: "חבלה בכוונה מחמירה". מעיון בתוכנו של סעיף החוק הנ"ל ניתן ללמוד כי מתייחס למספר התנהגויות אלימות. ראשית, פציעה או גרימה של חבלה חמורה שלא כדין. שנית, ניסיון לפגוע באדם באמצעות כלי ירייה, סכין או כלי נשק מסוכן אחר. שלישית, שימוש בחומר נפץ או חומצה בכדי לפגוע באדם אחר.
יש לכם שאלה?
אדם אשר יורשע באחת מהחלופות שהוצגו, צפוי לעונש מאסר אשר יכול להגיע עד כדי 20 שנים. בנוסף, נקבע בסעיף כי אדם אשר יורשע בביצוע העבירה כנגד בן משפחתו, עונשו יהיה לכל הפחות חמישית מן העונש המקסימאלי, אלא אם בית המשפט ינמק מדוע בחר לגזור עונש חמור פחות.
תיאור המקרה
פרשה שנדונה בבית משפט השלום בחיפה עסקה בנאשם אשר נחשד כי "ביצע" באביו תקיפה בכוונה מחמירה. על פי החשד, הנאשם, תושב חיפה יליד שנת 1971, הגיע לבית הוריו בעת שהיה בגילופין, ומסיבה כלשהי חבט באביו באמצעות אגרופיו. נטען כי כתוצאה מחבטות אלה נגרם לאביו של הנאשם חתך מדמם מעל עינו השמאלית. לאחר שבית המשפט הכריע בנוגע לאשמתו של הנאשם והרשיע את האחרון בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, נבחנה שאלת גזר הדין ראוי.
טיעוני הצדדים בנוגע לעונש
התביעה הכללית הציגה בפני בית המשפט את עברו הפלילי העשיר של הנאשם. נטען כי הנאשם היווה "שור מועד" אשר הרבה לנקוט באלימות כדרך להשגת מטרותיו. התביעה הזכירה בעניין זה כי הנאשם הורשע בשני מקרים שונים בעבירות אלימות כנגד הוריו. כמו כן, נטען כי כל העונשים אשר הושתו בעבר על הנאשם לא הצליחו להרתיעו. לכן, התביעה דרשה כי ימוצה הדין עם הנאשם. נוסף על כך, התביעה ציינה כי הנאשם הורשע בעבר בתקיפת שוטר, שוד מזוין, בריחה ממשמורת חוקית, תקיפה בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות, בעבור חלק ממעשים אלו נזקפו לחובתו של הנאשם עונשי מאסר על תנאי אשר היו ברי הפעלה. לסיכום, התביעה טענה כי על פי סעיף 329 לחוק העונשין, העונש אשר ראוי היה להטיל על הנאשם עמד על לא פחות מ-4 שנות מאסר (חמישית מעונש המקסימום – 20 שנה). מנגד, הנאשם לא הביע כל חרטה על מעשיו וטען כי אינו אשם. בנוסף, הביע תמיהה על דרישת התביעה להטיל עליו עונש חמור.
השיקולים לעונש – ענישה חמורה כתוצאה מעברו של הנאשם
בית המשפט בחן את מעשיו הקודמים של הנאשם ועונשי המאסר על תנאי אשר נזקפו לחובתו ופסק כי מעשיו החמורים של הנאשם, לצד עברו הפלילי העשיר, חייבו הטלת עונש חמור ומרתיע. נפסק כי האלימות הפכה למכת מדינה, ובפרט האלימות בתוך המשפחה. בית המשפט קבע כי נאשם אשר חבט בהוריו מאחר ואלו לא סיפקו לו כסף לרכישת סמים, ראוי היה לעונש הולם אשר בכוחו להעביר את המסר כי עליו לשנות את דרכיו הנלוזות לאלתר. בית המשפט הפעיל שני עונשי מאסר על תנאי, ובנוסף להם גזר על הנאשם שנתיים מאסר. נקבע כי סך עונשו של הנאשם עמד על ארבע שנים וחודש, כאשר שלוש שנים ושבעה חודשים מתוכן ירוצו כמאסר בפועל.
