על מנת להצליח בתביעת נזיקין, התובע נדרש להוכיח את אחריות הנתבע וקיומו של נזק. מדובר אפוא בשני שלבים נפרדים כאשר ההכרעה בשלב הראשון משפיעה על השני. כאשר בית המשפט קובע כי לא קמה לנתבע אחריות לאירוע הנזיקי, הרי שהדיון בשאלת גובה הנזק מתייתר. לא פעם, בעלי הדין מסכימים לפצל את הדיון בשאלות אלו ולחלופין, מגיעים להסכם פשרה חלקי. למשל, מכירים בכך שקמה אחריות, ובית המשפט נדרש לפסוק את גובה הפיצוי בגין הנזק. דוגמא לפיצול הדיון בנושאים ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעת נזיקין מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה – 1975. לטענת התובע, ביום 25.10.04 הוא נפגע בתאונת דרכים, בה הייתה מעורבת משאית נהוגה על ידי הנתבע השני. התאונה התרחשה כאשר המשאית עלתה על כף רגלו של התובע, שהלך בסמוך. התביעה הוגשה נגד הנהג וחברת הביטוח.
ארבע שעות לאחר התאונה, התובע הגיע לחדר המיון בבית החולים על מנת לקבל טיפול. בגיליון הרפואי נרשם כי הוא הגיע למקום עקב חבלה בכף רגל ימין, מרכב שפגע בו וברח. לטענת הנתבעים, האירוע לא היה בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. לכן, לא קמה לתובע זכאות לפיצויים. במסגרת פשרה שהוצעה על ידי בית המשפט, הצדדים הסכימו באשר לגובה הנזק הנטען הותירו את שאלת החבות לדיון והכרעה. קרי, מה היו נסיבות התרחשות התאונה.
החלטה - האם התאונה הוכחה כפי שנטען על ידי התובע?
בפתח הדיון, השופטת סקרה את נסיבות התאונה כפי שהופיעו במסמכים רשמיים כגון, גיליון הטיפולים של התובע בבית החולים, רישומי קופת החולים והודעת התובע במשטרת ישראל. מהודעות אלו, ובפרט מהאחרונה, עלה כי התובע נפגע בזמן שעמד ליד רכבו הפרטי. הוא עמד עם הפנים לרכב וגבו הופנה לכיוון הכביש, וכששמע את רעשי המשאית, הפנה את מבטו לאחור. לאחר שהמשאית עלתה על כף רגלו של התובע, הלה צעק לכיוון הנהג כדי לשחרר את הרגל מאחיזת הגלגל.
התובע חזר על גרסה זו בתצהיר עדותו הראשית. אולם, השופטת ציינה שבעת החקירה הנגדית, התובע צייר תמונה שונה, שלא עמדה במבחן הסבירות וההיגיון. שכן, רק בחקירה הנגדית התובע ציין כי האירוע התרחש בזמן שניקה את רכבו ותיאר את הדרך המדויקת בה הסתובב לכיוון המשאית. משנשאל התובע מדוע לא הזכיר פרטים אלו קודם לכן, לא היה בידו לספק הסבר משכנע לבית המשפט.
בנוסף, רק במהלך החקירה הנגדית התובע ציין כי המשאית לא עצרה על כף רגלו, אלא נסעה עליה, וכי הוא נפל לאחור לאחר שנפגע. אזכור פרטים אלו לראשונה בחקירה הנגדית היה תמוה, לדעת השופטת. כמו כן, התובע בחר שלא להעיד את אשתו, שהייתה עדה לאירוע. השופטת ציינה שהימנעות זו נזקפה לחובתו של התובע, לאור העובדה שתוכן עדות הרעייה היה יכול לסייע בבירור עובדות המקרה.
גם הבדיקות הרפואיות לא הצביעו על חבלה
לא זו אף זו, הבדיקות הרפואיות שנערכו לתובע לאחר האירוע לא הצביעו על חבלה, נפיחות או רגישות בכף הרגל. השופטת הביעה פליאה על ממצאים אלו, לאור העובדה שדריסת כף רגל על ידי משאית הייתה עלולה להוביל לנזק משמעותי לאצבעות, ולכל הפחות לסימני חבלה ורגישות. משכך, השופטת העלתה ספק באשר לתיאור התובע אודות הפגיעה ברגלו. השופטת קבעה שבעדות התובע, שנותרה עדות של בעל דין יחיד, לא היה בכדי להטות את הכף לטובתו, במסגרת מאזן ההסתברויות. נתון זה, והעובדה שבעדות התובע התגלו סתירות להן לא ניתן הסבר, הימנעות האחרון מהעדת אשתו וחוסר ההלימה בין הממצאים הרפואיים לתלונות, הובילו למסקנה כי דין התביעה להידחות.
.png)
