בתביעת נזיקין, כמו בכל תביעה בתחום המשפט האזרחי, מוטל על התובע לשכנע את בית המשפט בצדקתו ובגרסתו. קרי, חובת השכנוע. במסגרת חובה זו, התובע נדרש להביא ראיות על מנת להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט. אחת הראיות המרכזיות בכל תביעה היא עדות בעלי הדין, אשר חוו את האירוע באופן בלתי אמצעי.
יש לכם שאלה?
אולם, לא פעם, דווקא עדות זו גורמת לדחיית התביעה. זאת כאשר מתגלים פערים בין העדות כפי שנמסרה בתצהיר, לבין החקירה הנגדית שנערכת על ידי הצד השני. חשוב לציין שלא כל פרט שנשכח מהעד ישפיע על מהימנות העדות. שכן, שופטי בית משפט מודעים לחלוף הזמן, לנטיית בני האדם לשכוח פרטים מסוימים ולהתבלבל בעת מצבי לחץ. אולם, כאשר במהלך החקירה הנגדית מתגלים לראשונה פרטים בעלי משמעות, אשר נשמטו מתצהיר העדות הראשית, יש בכך כדי להשליך על מהימנות העד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב החלקה על כתם שמן באולם אירועים שנוהל על ידי הנתבעת. על פי כתב התביעה, ביום 12.12.2002, התובעת הגיע לאירוע באולם. זמן מה לאחר הגעתה, היא החליקה על כתם של אוכל ושמן שהיה על רצפת האולם. בעקבות הנפילה, נפגעה כף ידה השמאלית של התובעת. על כן, היא תבעה פיצוי בגין עזרת צד ג', כאב וסבל והוצאות רפואיות. מנגד, הנתבעת הכחישה את אחריותה וחלקה על עצם ההתרחשות.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת החליטה לדחות את התביעה. נטען כי גרסת התובעת ובן זוגה, כפי שהועלו בתצהירי עדותם, היו זהות. אולם, בעת החקירה הנגדית, התובעת סתרה את עצמה בנקודות מהותיות ולא הציגה גרסה עקבית באשר להשתלשלות האירועים. שכן, היא הזכירה קיומן של מדרגות בכניסה לאולם האירועים, בעוד שפרט זה לא הוזכר בתצהיר בו נטען כי התובעת החליקה מכתם שמן ברצפה. בנוסף, במהלך החקירה הנגדית, התובעת תיארה בפני בית המשפט כי החליקה במשטח לאחר שעלתה במדרגות.
השופטת קבעה כי הפער בין תשובות התובעת במהלך החקירה הנגדית ובין תצהירה הטיל ספק באמינות גרסתה. יתרה מזאת, השופטת הדגישה שלא היה מדובר בסתירות שוליות, אלא בעניין מהותי – מה היה המקור לנפילת התובעת. שכן, במידה שהנפילה ארעה כתוצאה מהחלקה על כתם השמן, הרי שלתובעת קמה עילת תביעה. מאידך, במידה שההחלקה נבעה משימוש בלתי זהיר במדרגות, הרי שלא היה מדובר בסיכון בלתי סביר שהקים חבות נזיקית לנתבעת.
בית המשפט קבע כי האפשרות שהנפילה הייתה עקב שימוש לא זהיר במדרגות הייתה סבירה. זאת לאור העובדה שהיה מדובר באישה מבוגרת, שסבלה מבעיות ראייה. לא זו אף זו, השופטת קבעה שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר קיומו של כתם שמן על הרצפה. שכן, היא לא הציגה בפני בית המשפט כל עדות אובייקטיבית לקיומו של כתם כאמור, ועדות בן זוגה של התובעת לא נמצאה אמינה. מנגד, נציג הנתבעת העיד כי אף אחד מעובדיו לא שמע על נפילה באולם במהלך האירוע וטען כי לאחר האירוע, התובעת כלל לא התלוננה על כתם השמן ונפילתה.
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה. זאת מאחר שעדותה נמצאה לא מהימנה, עדות בן זוגה לא הוותה תמיכה מספקת ולא זומנו עדים נוספים, שהיו יכולים לשפוך אור על השתלשלות האירועים. לאור זאת, הוחלט לדחות את התביעה.
.png)
