אדם ביצע מעשה פלילי כאשר הוא יוצא ללא אישור מבית חולים לחולי נפש. פסיכיאטר אחד (מטעם ההגנה) סבור כי הנאשם לא היה כשיר מבחינה נפשית לעמוד לדין בגין מעשיו. פסיכיאטר שני (מטעם התביעה) גרס כי הנאשם היה מודע מבחינה נפשית למעשיו. כיצד יכריע בית המשפט? האם בית המשפט יורה על העברת חוות הדעת מטעם ההגנה לידי התביעה, וזאת חרף התנגדותו של הסנגור?
יש לכם שאלה?
בית המשפט הורה על העברת חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה בהליך פלילי, לידי התביעה, וזאת למרות התנגדות הסנגור. לאחר עיון בטענות הצדדים, השופט פסק כי הדרך בה ביקש הסנגור ללכת בהליך זה לא עלתה בקנה אחד עם תכלית המשפט הפלילי והשאיפה לחקר האמת ולכן דחה את בקשתו שלא לחשוף את חוות הדעת הנגדית. במקרה דנן הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון.
על פי עובדות כתב האישום, הנאשם אושפז בבית החולים "אברבנל" בהתאם להוראת שופט. יומיים לאחר אשפוזו, הוא עזב את המקום, בניגוד להחלטת בית המשפט, ובכך הפר הוראה חוקית. שלושה ימים לאחר שעזב את בית החולים, הגיע הנאשם למסעדה בבת ים, שבר סורג במסעדה, שפך סולר לתוכה ונמלט מהמקום. אחר זמן מה, חזר למקום וטבל מגבות בסולר. את המגבות הוא הצית ותלה על סורג במקום. לאחר מכן, חזר בשלישית למסעדה ותלה סביב עמוד במסעדה זוג מכנסיים אותו הצית באמצעות טבילתו בסולר. נזק נגרם לעמוד בעקבות מעשיו של הנאשם. בגין מעשים, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין גרימת נזק בזדון. הנאשם הודה במעשים אשר יוחסו לו. עם זאת, סנגורו טען כי מרשו ביצע את העבירות בעודו נעדר בר אחריות פלילית מכוח הסייג של אי שפיות הדעת בהתאם לסעיף 34ח בחוק העונשין.
טענתו של הסנגור התבססה אפוא על חוות דעת פסיכיאטרית שניתנה בסמיכות זמנים קרובה לעת ביצוע העבירות ובה נקבע כי הנאשם לא היה בר אחריות פלילית. מנגד, חוות דעת פסיכיאטרית אחרת, של הפסיכיאטר המחוזי, קבעה כי הנאשם היה מסוגל לעמוד לדין בגין המעשים שיוחסו לו. משכך, סלע המחלוקת בין הצדדים היה סביב הסייג שבסעיף 34ח לחוק העונשין. כלומר, המחלוקת הייתה בין שתי חוות הדעת הסותרות, זו של הפסיכיאטר המחוזי לפיה הנאשם היה בר עונשין, וזו שהייתה מטעם הסנגוריה לפיה הוא לא היה בר עונשין. על בית המשפט היה לקבוע איזו חוות דעת תתקבל וזו הייתה מהותה של ההחלטה דנן.
בקשות הצדדים
התובע ביקש כי מהסנגור להעביר את חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמו לעיון התביעה ולעיון הפסיכיאטר המחוזי. הסנגור התנגד לבקשה זו וטען כי הדבר היה עלול להביא לפגיעה בנאשם ובקו ההגנה. הסנגור ביסס את טענותיו על הכלל לפיו זכותו של הנאשם שלא לגלות את הגנתו לפני המשפט. כמו כן, לשיטתו, לו הפסיכיאטר המחוזי היה מעיין בחוות הדעת טרם המשפט, כל עדותו במהלך המשפט הייתה מוקדשת להפרכת חוות הדעת והנטען בה. לדידו, היה ראוי לו הפסיכיאטר המחוזי היה מעיד טרם עיון בחוות הדעת הסותרת. רק לאחר מכן היה מקום להעביר את חוות הדעת של הפסיכיאטר מטעם ההגנה לעיון התביעה והפסיכיאטר המחוזי, כאשר השימוש בה היה נעשה לצורכי חקירה נגדית. רק כך לא הייתה נפגעת הגנתו של הנאשם.
חקר האמת מול פגיעה בקו הגנתו של הנאשם
בית המשפט עיין בטענות הצדדים וקיבל לבסוף את בקשת התביעה. בהחלטת בית המשפט נקבע כי לא יהיה בעיון מקדים בחוות הדעת של הפסיכיאטר מטעם ההגנה על ידי הפסיכיאטר המחוזי כדי "פגיעה בקו הגנתו של הנאשם". אכן, ציין השופט, "זכותו של הנאשם שלא לחשוף את הגנתו טרם המשפט וזכות זו כפופה לעיקרון היסוד של תכלית המשפט הפלילי". על פי עיקרון זה, היה לשאוף לחקר האמת. משכך, היה ראוי כי העדים שעדותם היוותה את התשתית לחקר האמת יעידו על פי מכלול המידע הקיים, מבלי שעניין מהותי לעדותם היה מוסתר מהם.
השופט ציין כי אותה תכלית של חקר האמת הייתה נפגעת באופן ממשי לו העד המומחה היה מעיד מבלי שיתמודד עם דעה אחרת. יתרה מזאת, יתכן ולאחר עיון בחוות הדעת הסותרת הפסיכיאטר המחוזי היה משנה את דעתו. משכך, נקבע כי לא היה הגיון בסרבול הדיון המשפטי שהיה יכול להוביל לפגיעה בנאשם. השופט הדגיש כי במסגרת הליך פלילי הוגן היה צריך לתת לנאשם את מלוא ההגנה ולהוציא לאור את האמת. אולם, במסגרת הליך זה, רצוי להימנע מתוצאות שהיו מספקות את השכל המשפטי הפורמאלי ולא את רגש הצדק והיושר.
כלומר, השופט פסק כי הדרך בה ביקש הסנגור ללכת, באשר לשמיעת עדותו של הפסיכיאטר המחוזי תוך הסתרת דעת אחרת באופן שהוא היה "נבחן בעל פה" אודות עדותו, היה בה כמעין משחק. השופט קבע כי משחק זה היה רחוק מתכלית המשפט הפלילי והמשפט בכלל. לבסוף, הוא הורה לסנגור להעביר את חוות הדעת לידי התביעה לשם עיון בה.
עודכן ב: 22/01/2012
