חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, קובע כי נכה צה"ל הינו אדם אשר איבד את כושרו לפעול פעולה רגילה, או אדם אשר כושרו פחת בעקבות חבלה, מחלה או החמרת מחלה. יש לציין כי החוק מכיר רק במי שנפגע במהלך שירותו הצבאי ובעקבות שירות זה. בכדי שנכותו של אדם תוכר על פי החוק, עליו לעמוד בשלושה תנאים: ראשית יש לבחון האם התובע רשאי לתבוע על פי החוק, שנית יש לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין השירות הצבאי ולבסוף יש לקבוע את שיעור הנכות בוועדה רפואית.
יש לכם שאלה?
במהלך שירותו הצבאי, העורר החל לסבול מכאבי ברכיים. לדבריו, במסגרת אימוניו הצבאיים בטירונות, הוא עבר מסעות ארוכים ומאוחר יותר עשה גם גיבוש שבמהלכו נפל ונחבל. העורר טען כי לאחר הטירונות הוא החל להתלונן על כאבים שגרמו לו לעמוד עקום, ונבדק בבית חולים. לדבריו, הרופא המליץ לו לנוח, אך מכיוון שלא נמצא ממצא כלשהו בבדיקות, העורר חזר להיות לוחם ביחידתו. כמו כן, העורר טען כי לאחר זמן מה מצבו החמיר, ולכן הוא הופנה שוב לבית חולים, שבו נערכה בדיקת אורוסקופיה בברכו הימנית, ואובחן קרע במיניסקוס.
בעקבות האבחנה, העורר נשאר 3 חודשים בבית וטופל בפיזיותרפיה. בתום 3 חודשים, הפרופיל של העורר הורד ל-64, והוא חזר ליחידתו, אולם לטענתו הכאבים מהם סבל בברך שמאל, נמשכו. לאחר מכן, נעשתה אורוסקופיה גם לברך שמאל, שהראתה כי אין קרע במיניסקוס, אלא דלקת, שבעקבותיה הוחלט לערוך לעורר ניתוח לשחרור הרצועה החיצונית בברך זו. לאחר זמן מה, העורר עבר בדיקה רפואית שבה נקבע כי הליכתו הייתה בדריכה מלאה ללא צליעה, ונקבע כי לא הייתה עדות לנוזל תוך ברכי. לכן, הרופא שערך את הבדיקה קבע כי העורר נותר נכה בברך שמאל בשיעור 10%, ובאשר לברך ימין הרופא המליץ על הכרה בפגיעה הקשורה בתנאי השירות בגובה של 1%. העורר הוסיף וטען כי תנאי השירות שלו כללו נפילות חוזרות ונשנות על סלעים, אשר גרמו למיקרו טראומה מצטברת.
האם יש להכיר במלוא הנכות?
קצין התגמולים הכיר בעורר כנכה על פי חוק לגבי פגיעתו ברגל שמאל, אך דחה את תביעתו בנוגע לרגל ימין. ההבדל בין ההכרה בנכות בשתי הברכיים, נבע לדברי קצין התגמולים מכך שהפגיעה ברגל שמאל נגרמה ידי שחיקת הגיד סביב ברך זו, ואילו בברך ימין, הפגיעה נגרמה עקב קרע ברצועה החיצונית, שאינה פגיעה הנגרמת עקב מאמץ, ולכן לא הייתה קשורה לשירות הצבאי של העורר. העורר הגיש את הערר שלפנינו בכדי שתוכר הפגיעה בשתי ברכיו, ולא רק באחת מהן.
המדינה טענה כי העורר עבר בילדותו תאונת דרכים שלאחריה התלונן על כאבים בברכיים. עוד נטען על ידי המדינה, כי אותה תאונת דרכים הייתה יכולה לפגוע גם במיניסקוס החיצוני בברך ימין, כפי שנתגלה לאחר מספר שנים. המדינה הדגישה כי העורר לא פנה לטיפול רפואי בעקבות החבלות שמהן סבל לטענתו, ומכך ניתן להסיק כי טענה זו אינה נכונה.
בית המשפט מצא כי העורר אכן נפגע במהלך שירותו הצבאי בטירונות, והמשיך לתפקד עד שכאביו הפכו לבלתי נסבלים. לפיכך, נקבע כי תנאי השירות של העורר גרמו לפגיעה בשתי הברכיים, ועל כן הערעור התקבל.
.png)
