קבלת בקשה לדחייה על הסף של תביעת מזונות ורכוש בבית משפט לענייני משפחה בשל רכישת סמכות בעניין על ידי בית הדין הרבני. שופטת בית משפט לענייני משפחה, שפרה גליק, קיבלה בקשה לדחייה על הסף של תביעת מזונות ורכוש בבית המשפט. בהחלטתה, השופטת קבעה כי בית הדין הרבני הוא שרכש את הסמכות לדון בתביעות הנדונות. נקבע כי בשל עקרון כיבוד הערכאות ההדדי והיעדר טעם לסטות ממנו, לא הייתה הצדקה לנהל את הדיון בעניין בבית המשפט.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, היה מדובר בבקשות שהוגשו לבית משפט לענייני משפחה. הבקשות עסקו בדחייה על הסף של תביעות מזונות ורכוש של האישה כנגד בעלה. הבעל, המבקש, והאישה, המשיבה, נישאו בשנת 1978. בשנת 2006 הוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני על ידי המבקש. לתביעה נכרכו מזונות האישה ונושא הרכוש. מספר חודשים לאחר הגשת התביעה הגישה, האישה הגישה תביעת מזונות ותביעה רכושית לבית משפט לענייני משפחה. בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני נקבע כי לו הסמכות לדון בתביעת המזונות ותביעת הרכוש. המשיבה לא התייצבה לדיון.
טענות הצדדים
הגבר טען כי האישה נמנעה מלהתייצב לדיון בבית הדין בחוסר תום לב, וזאת למרות שהיא הוזמנה אליו. למעשה, הוא ביקש כי בית המשפט יכבד את החלטתו של בית הדין, בהתאם לעקרון כיבוד הערכאות ההדדי. מנגד, האישה טענה כי בית המשפט הוא הערכאה שהייתה מוסמכת לדון בתביעות והבקשה צריכה להידחות. לדידה, רכישת הסמכות של בית הדין הייתה בגדר "מחטף סמכויות" שבוצע על ידי המבקש בחוסר תום לב. האישה הוסיה כי אי התייצבותה בדיון היה בתום לב ומחוסר ברירה. כמו כן, היא הדגישה כי הוגשו בקשות לדחיית הדיון בעניין לבית הדין אך הן לא זכו להתייחסות ולכן לא היה מנוס משמיעת התיק במעמד צד אחד. המשיבה הוסיפה כי לעקרון כיבוד הערכאות ההדדי חריגים אשר התקיימו במקרה דנן והצדיקו את רכישת הסמכות על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
דיון והכרעה
השופטת גליק ציינה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלת הסמכות. הכלל המשפטי בעניין זה קובע כי לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים. למען ייעול ההליך, נקבע כי ניתן לכרוך עניינים מסוימים בעת הגשת תביעת גירושין כנה, כאשר הכריכה נעשית בתום לב וכדין. במהלך השנים, ולאור התפתחות "מרוץ הסמכויות" בין הערכאות, נקבעו כללים שהצדיקו, בהתקיים "טעם מיוחד", רכישת סמכות על ידי ערכאה אחרת למרות הכריכה. בגדר מקרים חריגים נכנסו מצבים בהם החלטת בית הדין הייתה נגועה באי חוקיות או שהיה קיים פגם חמור אחר שירד לשורש העניין.
במקרה זה, השופטת קבעה כי לא התקיימו אותם חריגים שנקבעו בפסיקה אשר הצדיקו את רכישת סמכות הדיון על ידי בית המשפט לענייני משפחה. השופטת דחתה את טענת האישה באשר לניסיון ל"מחטף סמכויות" על ידי בית הדין. לקביעתה, גם אם התקיים דיון במעמד צד אחד, הרי שהמשיבה הוזמנה אליו ובקשתה לדחיית הדיון לא נענתה. בפועל, המשיבה בחרה לא להגיע לדיון ולכן לא היה כל ניסיון למחטף. יתרה מזאת, בית הדין ציין בהחלטתו כי למשיבה עדיין הייתה אפשרות להשמיע את דבריה במועד מאוחר יותר, למרות היעדרותה.
מדברים אלה עלה כי לא הייתה כל פגיעה בכללי הצדק הטבעי או בזכויותיה של האישה. כמו כן, השופטת קבעה כי גם אם החלטתו של בית הדין נומקה בקצרה, הרי שהוא נדרש לשאלת הסמכות ובחן את כריכת התביעה על ידי המבקש והחלטתו הייתה כדין. יתרה מזאת, השופטת עצמה הגיעה למסקנה כי הכריכה נעשתה כדין ובתום לב, מה שהצדיק את קיום הדיון בעניינו בבית הדין. בסופו של דבר, העדיפה השופטת את סיכומי המבקש על פני המשיבה וקיבלה את הבקשה לדחיית תביעת המשיבה על הסף. משכך, היא נמנעה מלדון בתביעת המזונות והרכוש לגופו של עניין והורתה על מחיקתן. כמו כן, המשיבה חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין עבור המבקש.
עודכן ב: 22/01/2012
