כאשר אדם נפגע בתאונה, הוא יכול לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו. הפיצוי יכול להינתן בגין נזק ממוני ולא ממוני. פיצוי בגין נזק ממוני כולל את ראשי הנזק של הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות והוצאות צד ג'. פיצוי בגין נזק לא ממוני מורכב מראש הנזק של כאב וסבל, נזק נפשי וקיצור תוחלת החיים. בכל מקרה ומקרה נידרש פיצוי בגין ראשי נזק שונים ולא קיימת בעניין זה נוסחה קבועה. על פי רוב, ניתן לטעון שפיצוי בגין הפסד השתכרות מהווה את ראש הנזק העיקרי. על מנת לקבל פיצוי בגין כל אחד מראשי הנזק, הניזוק נדרש להוכיח כי הוא אכן סבל מפגיעה. לא פעם, קשיי הוכחה מובילים לדחיית תביעת הפיצוי ולחלופין, בית המשפט מכיר רק בחלק מראשי הנזק. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין שלוש תאונות דרכים שנגרמו לתובעת. הצדדים הכירו בחבות הנתבעת בפיצוי התובעת ומשכך, בית המשפט נדרש לבחון מה היה גובה הנזק. באשר לנכות הרפואית, מונה מומחה מטעם בית המשפט. מומחה זה קבע שהתובעת סבלה מנכות צמיתה בשיעור של 5% עקב התאונה הראשונה. הנכות התבטאה בהפרעה בברך ימין. לקביעת המומחה, לתובעת לא נותרה נכות צמיתה מיתר התאונות. הצדדים נמנעו מלחקור את המומחה על קביעותיו או לסתור אותן. לכן, ניתן היה להסיק שקביעותיו מקובלות על הצדדים ומשכך, על בית המשפט.
שיעור הנזק
לאחר קביעה זו, השופטת בחנה מה היה גובה הנזק. ראשית, נבחן ראש הנזק של אובדן שכר לעבר. על פי העובדות, התובעת שבה לתפקידה כמנהלת לקוחות לאחר כל אחת מהתאונות. לטענתה, היא נעדרה מעבודתה למשך מספר ימים לאחר כל תאונה. בגין היעדרות זו שולם לה שכר על חשבון ימי מחלה. אולם, התובעת הציגה בפני בית המשפט תלושי שכר מהם עלה שהיא לא נעדרה כלל מעבודתה לאחר התאונה הראשונה והשלישית, ולאחר התאונה השנייה היא נעדרה רק יומיים, ולא ארבעה, כטענתה.
כאשר היא נשאלה על כך, התובעת לא סיפקה לבית המשפט הסבר ענייני ומוצדק. השופטת קבעה שמכך היה ניתן ללמוד על הפסד השתכרות מזערי. לכן, הוחלט לפצותה בסך של 500 ₪ בלבד. זאת למרות ההלכה הפסוקה על פיה כישלון בהצגת נתונים מדויקים אודות הנזק, למרות שניתן היה להביאם, מייתר את זכות הפיצוי.
בנוסף, בשל היעדר ראיות, השופטת דחתה את בקשת התובעת לפיצוי בגין תקופת אי כושר חלקי. עבור הפסד השתכרות לעתיד, השופטת החליטה להעניק לתובעת פיצוי בשיעור של 45,000 ₪. פיצוי זה נפסק על דרך האומדן, בהתבסס על גילה הצעיר של התובעת, אחוזי הנכות הנמוכים שנקבעו לה ומאחר שלא הוצגו בפני בית המשפט ראיות שהוכיחו כי שכרה והיקף עבודתה נפגעו.
גם הפיצוי עבור ראש הנזק של הוצאות רפואיות נקבע על דרך האומדן והועמד על סך של 1,000 ₪ לעבר. סכום זהה נפסק כפיצוי על הוצאות רפואיות בעתיד. עם זאת, השופטת ציינה ששתיים מתוך שלוש התאונות הוכרו כתאונות עבודה. על כן, קמה לתובעת חובה להקטין את נזקה על ידי פנייה למוסד לביטוח לאומי וקבלת החזר על הוצאות רפואיות או בדרך של פנייה לקופת חולים.
לבסוף, לתובעת ניתן פיצוי עבור ראש הנזק של עזרת צד ג' בסך 1,000 ₪ ובגין ראש הנזק של כאב וסבל נפסק פיצוי בסך 24,500 ₪. בסופו של דבר, הנתבעות חויבו בתשלום 73,000 ₪ לתובעת.
.png)
