עוולת הרשלנות היא עוולה מגוונת ורחבת יריעה. ניתן לראות את הרשלנות כעוולת מסגרת אשר לתוכה יוצק בית המשפט תכנים שונים. סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין מסדירים את עוולת הרשלנות בדין הישראלי. החוק קובע כי רשלנות מתרחשת בשעה שאדם עושה מעשה, או נמנע מעשיית מעשה, אשר אדם סביר ונבון, בנסיבות המקרה היה נמנע מלעשות, או היה עושה, בהתאמה. קרי, ההתרשלות יכולה להתבצע במעשה אקטיבי, או במחדל פאסיבי.
יש לכם שאלה?
מטבע הדברים, התנהגויות רבות יכולות להיתפס ברשתה של עוולת הרשלנות. תביעות רבות המוגשות תוך שימוש בעילת הרשלנות עוסקות בתאונות עבודה, גם בתת תחום זה, המגוון של מעשי הרשלנות גדול ביותר. אחת מעילות הרשלנות אשר נדונה בפסיקה היא "אי הנהגת שיטת עבודה בטוחה". להלן פרשה אשר במסגרתה דן בית המשפט בתביעת רשלנות, כאשר טענת התביעה המרכזית הייתה כי המעביד לא נקט שיטת עבודה בטוחה, וכתוצאה מכך נפגע אחד מעובדיו.
תיאור המקרה וטענות הצדדים
הפרשה החלה בעת שהתובע עבד באולם אירועים, לעיתים כשוטף כלים ולעיתים כמפנה צלחות. לטענת התובע, באחד הימים, בשעה שהרים מגש זכוכית כבד שעליו היו עוגות, נשבר המגש בידיו וגרם לו לחתכים עמוקים. עקב כך, העובד הגיש תביעה כנגד אולם האירועים, בה דרש פיצויים עברו הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה.
התובע טען כי המגשים מסוגו של המגש אשר התנפץ בידיו היו מועדים לפורענות, ולכן נסדקו ונשברו באופן תדיר. אי לכך, לטענת התובע היה על המעביד לנקוט משנה זהירות, ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה בנוגע לאותם מגשים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה. שיטת עבודה בטוחה לטענתו של התובע, חייבה בדיקת המגשים והצלחות בטרם כל אירוע ואירוע. התובע הוסיף וטען כי בשעה שעבד כשוטף כלים (לא ביום בו אירעה התאונה), נתקל לא אחת במגשים סדוקים והשליכם לפח האשפה. מנגד, לטענת הנתבע, אשר נתמכה בעדות של אחד ממנהלי אולם האירועים, "כאשר היה מגש או צלחת עם סדק היינו זורקים אותה". התובע טען כי הוראות בלשון זו ניתנו לעובדים כדבר שבשגרה.
דיון והכרעה – התרשלות עקב אי הנהגת שיטת עבודה בטוחה
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, האזין לעדויות שנשמעו ומצא כי הנתבע אכן התרשל שעה שלא הנהיג שיטת עבודה בטוחה במקום העבודה. נקבע כי כפי שהוחלט בפסיקות קודמות, מחובתו של מעביד לספק סביבת עבודה בטוחה לעובדיו. יתרה מזאת, על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, ואף לוודא כי השיטה המונהגת אכן מבוצעת הלכה למעשה.
בית המשפט ציין כי מנהל אולם האירועים העיד כי לא היה זה מתפקידו לבדוק את הצלחות בתחילת האירוע. לשיטתו של המנהל, מי שהיה באחריותו לבצע את הבדיקה הוא אדם אחר, אשר ניהל בפועל את האירוע דנן. המנהל בפועל לא הוזמן למתן עדות. לעניין זה ציין בית המשפט כי כפי שנפסק רבות בעבר, אי הבאת עד רלוונטי לימדה כי "יש דברים בגו". קרי, שככל הנראה עדותו לא הייתה משרתת את הצד שנמנע מלהביאו.
הנה כי כן, נקבע כי הנתבע לא הצליח להפריך את טענת התובע כי הצלחות לא נבדקו טרם האירוע. בהתאם לכך, בית המשפט מצא כי לא הונהגה במקום שיטת עבודה בטוחה. עוד נקבע כי אי הנהגת שיטת עבודה בטוחה עולה לכדי רשלנות, ולכן הנתבע התרשל והיה עליו לפצות את התובע בעבור נזקיו.
.JPG)
